פמיניזם, לאומיות ושינוי חברתי: מבט על הנשים בישראל

עמוד:238

הרבה יותר לכלל הנשים . הארגונים האלה כללו את : "התאחדות הנשים העבריות לשיווי זכויות בא"י , " שנוסדה ב ; 1919– " הסתדרות נשים עבריות , " שהוקמה ב ; 1920– "ויצ"ו , " שהחלה לפעול בא"י ב ; 1920– ו"הדסה , " שהחלה להתארגן ביישוב ב1918– ונעשתה בשנת 1923 ל"הסתדרות רפואית הדסה , " שיחד עם השירותים הרפואיים שנתנה לכלל הציבור בארץ , הדגישה את תמיכתה במאבק לשיווי זכויות לנשים . הארגונים האלה פעלו בערים ובמושבות , במקומות שבהם התרכז רובו המכריע של היישוב היהודי , והעניקו שירותים חיוניים על בסיס התנדבותי אך מקצועי לנשי היישוב . "התאחדות הנשים העבריות לשיווי זכויות" התמחתה , בין היתר , בייעוץ משפטי ואף פעלה כמעין לשכת עבודה לנשים ; "הסתדרות נשים עבריות" ו"הדסה" הקימו וניהלו את התחנות לאם ולילד , המוכרות בתרבות הישראלית בשמן "טיפות חלב . " אלו היו , למעשה , מודל לרפואה מונעת , מודרנית ושוויונית , והשיגו את אחד ההישגים המרשימים ביותר בתולדות הרפואה ביישוב : צמצום ניכר בשיעור התמותה בקרב התינוקות . כמו כן הביאה " הסתדרות נשים עבריות" למיסוד ולהתמקצעות העבודה הסוציאלית בא"י , ואילו "ויצ"ו" הקימה , כבר ב , 1927– מעונות יום ראשוניים בעיר כדי לאפשר לאמהות עובדות להשתלב בעבודה בשכר . העשייה הארגונית של מועצת הפועלות ושל ארגוני הנשים האזרחיים הובילה גם להיווצרות דפוס פמיניסטי מהפכני אחר בספירה הציבורית : עיתונות נשים פוליטית . אחד הבולטים בעיתונים האלה היה האישה , שהופיע בין השנים 1929-1926 מטעם "הסתדרות נשים עבריות" ו"הדסה . " עורכת העיתון היתה ד"ר חנה טהון , שהנהיגה בו קו פמיניסטי ליברלי . עיתון בולט אחר היה דבר הפועלת , שיצא לאור מ1934– עד 1975 מטעם מועצת הפועלות . עורכת העיתון הראשונה היתה רחל כצנלסון–שזר . מטרת העיתון היתה ליצור במה לנשי תנועת העבודה ולחנך את ציבור הקוראות ברוח ערכי התנועה הזאת . רוב הפרסומים והמאמרים שהופיעו בעיתונים האלה ובדומיהם הוקדשו לקידום האישה , כעובדת , כאם וכבעלת משפחה בחברה החדשה . העיתונות הפוליטית הזאת שימשה גם במה תומכת לסופרות ולמשוררות העבריות . האישה , למשל , פרסמה מיצירותיהן של נחמה פוחצ'בסקי , אלישבע , אלזה לאסקרשילר וגם רחל . דבר הפועלת נהגה בדרך סקטוריאלית יותר ונתנה במה בעיקר ליוצרות שהשתייכו לתנועת העבודה . חרף הסקטוריאליות שיתפו ארגוני הנשים פעולה לא אחת ב"כיבוש" הספירה הציבורית כדי ליצור סדר חברתי–מגדרי שוויוני יותר . בין היתר פעלו ארגוני נשים כדי להגדיל את מכסת ה"סרטיפיקטים" ( רישיונות כניסה שנתנה ממשלת המנדט לעולים יהודיים ) לנשים ולאפשר את עלייתן של יותר נשים . מאבקן הזה היה מופנה גם נגד שלטונות המנדט , אבל גם נגד ההסתדרות הציונית ומנהיגות היישוב , שהעדיפו את בואם של גברים , בעיקר משיקולים של "יכולת קליטה כלכלית . " תחום אחר שבו ניכרת פעילות ארגוני הנשים הוא התחום הצבאי–הביטחוני . נשים , כפרטים או כחברות בקבוצה מאורגנת , שאפו מן ההתחלה ליטול חלק בהגנה על היישוב . הן ראו בכך חובה אזרחית–לאומית , ומקצתן , בעיקר חברות תנועת העבודה , אף ראו בכך תנאי הכרחי לשוויון מגדרי . לאלו היתה השגת שוויון זכויות מותנית במילוי חובותיהן בהתאם לדגם הגברי , ולא פעם הן הנהיגו את מאבק הנשים על הזכות להשתתף בלחימה . היה אפשר למצוא נשים ב"השומר , " בניל"י , ב"הגנה" ( בעיקר בפלמ"ח , ( באצ"ל ובלח"י . עם זאת , כאשר ב1942– ניצב הצבא הגרמני בשערי הארץ , היו ארגוני הנשים צריכים להיאבק כדי לאפשר את גיוסן של הנשים לצבא הבריטי . כ 4 , 000– מגויסות שירתו בצבא זה במסגרת חיל העזר של נשים , ה , ATS– ועד 1944 הגיע מספרן בו אף ל , 5 , 000– בין כ 30 , 000– המתנדבים מן היישוב היהודי ששירתו בצבא הבריטי . הנשים מילאו במסגרת זו בעיקר תפקידים תומכי לוחמה . לימים הועתקה מסורת הATS– לצה"ל בדמותו של חיל הנשים , הח"ן . ואולם ההישג בעל המשמעות הרבה ביותר של הנשים ושל ארגוני הנשים בתקופת היישוב היה בתחום הפוליטי–האזרחי – השגת הזכות לבחור ולהיבחר ברמה המקומית וברמה הלאומית . התנועה הציונית נתנה זכות בחירה לנשים כבר בשלב מוקדם , בקונגרס הציוני השלישי ב , 1899– כשבעולם רק במדינות ספורות נהגו כך . כבר ב , 1918– ביפו-תל–אביב , הושג הניצחון הראשון בשרשרת ארוכה של הישגים , כשנבחרו שלוש נשים , מסקטור האזרחים ומסקטור הפועלים , ובהן עדה מיימון , ממנהיגות תנועת הפועלות ומייסדת מועצת הפועלות , לוועד המקומי . ברם הניצחון הבולט ביותר הושג במאבקן של הנשים לזכות הבחירה למוסדות הלאומיים שהתנהל בין 1917 ל . 1926– את המאבק הנהיגה שרה עזריהו , שעמדה בראש "התאחדות נשים עבריות לשיווי זכויות בא"י . " מאבק זה פילג את היישוב ואיים על גיבושו המוסדי . לצד ה"התאחדות" התייצבו ארגוני הנשים ומנהיגותיהן , כעדה מיימון והנרייטה סאלד " ) הדסה . ( " הן זכו לתמיכה מהוססת של ההנהגה הגברית של תנועת העבודה , של חלק קטן מקרב המנהיגות ה"אזרחית , " ושל הרב עוזיאל , שכיהן – לסירוגין – כרבה הספרדי של תל–אביב והיה , אחרי , 1948 לרב הספרדי הראשי של מדינת ישראל . נגדה התייצבו החרדים ובעלי בריתם , "המזרחי , " האיכרים ונציגי העדה הספרדית ועדות המזרח ; הרב אברהם יצחק קוק , שעם כינונה של הרבנות

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא