יהודים בפולין העממית אחרי מלחמת העולם השנייה

עמוד:174

לפולין כ 4 , 000– יהודי פולין . ב1942– התפנו לברית המועצות עם הצבא הפולני של אנ A רס כ 6 , 000– חיילים ואזרחים יהודיים , וגם הם יצאו למקומות שונים ובהם לארץ–ישראל . ב1944– חזרו לפולין , על פי הסכם שנחתם באוגוסט 30 , 000 , 1944 יהודים , לרבות אלה שעשו זאת בכוחות עצמם . ב1945– חזרו 16 , 000 חיילים יהודיים שחוילו לצבא הפולני שהוקם בפיקודו של ברלינג שפעל בחסות סובייטית . ב1946– שבו מבריה"מ 157 , 400 יהודים על פי הסכם נוסף מיולי . 1945 בכוחות עצמם חזרו אז עוד 16 , 000 פליטים . בשנים 1949-1947 קלטה פולין 11 , 300 פליטים יהודיים שהיו במאסר במחנות , פליטים שגויסו ושוחררו ואת מי שלא ניצלו את זכות הרפטריאציה קודם לכן . בשנות ה50– נחלצו מבריה"מ כ 30 , 000– נפש . בסך הכול שבו אפוא לפולין כ 270 , 700– יהודים . אם נוסיף על אלה 55 , 000 יהודים שניצלו על אדמת פולין ובמחנות העבודה , נוכל לאמוד את שארית הפליטה היהודית שהתרכזה בפולין אחרי המלחמה בכ 320 , 000-310 , 000– נפש . הסיכום הזה אינו כולל ניצולים , בעיקר נשים וילדים רכים , שהסתתרו בפולין ונמנעו מלהזדהות כיהודים מיד לאחר השחרור . אלה , ובעיקר ילדיהם , לא חדלו להגיח במשך כל השנים שעד לקריסת המשטר העממי ממקומות המסתור ולחבור אל הקהל היהודי הקיים . מספרם המדויק אינו ידוע . מכל מקום , אנציקלופדיית השואה אומדת את מספר יהודי פולין ששרדו את ההשמדה ב . 380 , 000– היוזמות לארגונה הציבורי של שארית הפליטה התעוררו מיד עם שחרורו של מחוז לובלין ביולי . 1944 היו בהן יוזמות פוליטיות מודרכות ויוזמות ספונטניות מלמטה . אחת הראשונות גובשה באיגוד הפטריוטים הפולניים , ( ZPP ) שהנחה , קרוב לוודאי בעידוד הגורם הסובייטי , את ייסודו של " הוועד המארגן של היהודים הפולניים בברית המועצות " ביולי . 1944 לוועד זומנו בין היתר שמעון זכריאש ודוד ספרד מהקומוניסטים ; ליאו פינקלשטיין מהבונד ; אידה קמינסקי מחוגי התיאטרון היהודי ; הסופר אפרים קגנובסקי ; והרבנים משה שטיינברג וליאון שצ ' קאץ . ' בראש הוועד הוצב ד " ר אמיל זומרשטיין הציוני , ציר הסיים הפולני לפני המלחמה ששוחרר מן המאסר הסובייטי זמן מה קודם לכן . יוזמה אחרת מלמעלה היתה מינויו של ד " ר שלמה הירשהורן , כבר בלובלין , מטעם " הוועד הפולני לשחרור לאומי , " לראש " המדור לסיוע לאוכלוסייה היהודית . " שני המוסדות נועדו לטפל בענייני הסעד והרווחה של שארית הפליטה ברוסיה ובפולין המשתחררת . היוזמה מלמטה נתמקדה במאמץ להקים בלובלין את " הוועד המרכזי הזמני של יהודי פולין " ( נובמבר . ( 1944 שלא כוועד במוסקבה , ייצג הוועד בלובלין קשת רחבה של זרמים פוליטיים , ובראש ובראשונה את הזרמים הציוניים . בראשו הוצב ד " ר זומרשטיין , שהובא בדחיפות לפולין , ונציגים ציוניים אחרים מילאו בו תפקידי מפתח . בינואר 1945 העתיק הוועד את מושבו לוורשה המשוחררת . בו בזמן ( נובמבר ( 1944 נתמנה הרב דוד כהנא לרב הראשי של הצבא הפולני . כהנא דרש לאלתר את אישורן של העמותות הדתיות היהודיות שקמו בדרך ספונטנית בכל מקום שבו נתלקטו פליטים יהודיים . מיסוד הנורמות והנהלים שמקורם במסורת החיים היהודיים המאורגנים בעבר היה דחוף ונענה לציפיות של שארית הפליטה , אף שהיתה חילונית רובה . המיסוד סייע לשיקום רקמת הקיום היהודי והביא לחידוש פעילותם של בתי העלמין היהודיים , בתי הכנסת והרשויות , סייע ליהודים שנותרו בחיפוש קרוביהם וגם דאג להיתרים לייסוד משפחות חדשות . ביולי 1945 אושרה פעילותו של הג'וינט בפולין והדאגה לרווחתה של שארית הפליטה נתכוננה על בסיס איתן יותר . לעניין הזה נודעת משמעות בשים לב לעובדה ששיבת הניצולים למקומות יישובם לא היתה מובנת מאליה . השאיפה הזאת נתקלה בעוינות אכזרית בקרב הפולנים . יותר מאלף יהודים , שהתעקשו להשיב לידיהם את קנייניהם בעיירות שבהן ישבו בעבר , נרצחו . השלטון היה רופף ונלחם על קיומו ולא התערב כמתבקש . אימת הרצח דרבנה את נהירת האוכלוסייה היהודית לערים הגדולות יותר , שבהן שרר ביטחון רב יותר וגם היה אפשר לקבל בהן בחזרה נכסי דלא ניידי ציבוריים שהיו שייכים לקהילות בעבר , ואלה הוסבו לאכסניות זמניות , לקיבוצים , לבתי מחסה , לבתי ספר לנערים ולבתים ליתומים יהודיים שקובצו במסירות בלתי נלאית של פרטים וארגונים ממנזרים ומבתים פרטיים . הבעיה מתעצמת עם שיבת הפליטים ממדי הבעיה התעצמו עם שיבתם ההמונית של הפליטים מרוסיה הסובייטית . המשא ומתן היה ממושך ורק בראשית יולי 1945 נחתם ההסכם . הממשל הפולני לא נעתר ללחץ הסובייטי להשיב לאלתר את הפליטים לפולין . ולדיסלב גומולקה , שניהל בעניין הזה שיחות עם סטאלין , טען ששיבת היהודים תיתקל בהתנגדות מצד יסודות לאומניים ותכביד על התבססותו של הממשל החדש . סטאלין לא נענה לו , אבל תיעל את גומולקה לכיוון של ניסיון לדחוף את היהודים מפולין מערבה . הרפטריאציה החלה לקראת סוף 1945 ונמשכה בחודשים הראשונים של . 1946 השלטונות כיוונו את החוזרים לאזורי שלזיה התחתית , מהם פונתה האוכלוסייה הגרמנית . בצוות הקומוניסטים היהודיים שהיו פעילים בשיקום חיי הציבור היהודיים רווח הרעיון לעודד ריכוז יהודי גדול בשלזיה ולעצבו על בסיס אוטונומי . אלא שהנהגת המפלגה לא ראתה בעין יפה את התוכנית וסיכלה אותה בעודה באבה . גם השבים , למודי הסבל והאשליות , השגיחו מהר בחומת המשטמה והביזוי הסוגרת עליהם מכל עבר , ולמותר לציין את רתיעתם הטבעית

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא