מגמות ושינויים בתפיסת הזהות היהודית בארצות הברית

עמוד:123

מדרכי הכניסה לאמריקה האמיתית , דרך שרק אחוז זעיר מיהודי אמריקה בחרו בה לפני . 1960 ואולם עד סוף המאה ה20– נפלו המחסומים שהפרידו בין יהודים לשאר האמריקנים . כעת יכולים יהודים ללמוד בכל אוניברסיטה שירצו , לבחור מקום מגורים או מקצוע בלי שדלתות ייטרקו בפניהם , ולהינשא לבני זוג שיבחרו . מבין היהודים שנישאו בסוף שנות ה , 80– קרוב למחצית נישאו ללאיהודים . בדרך כלל רואים בגידול של השיעור הזה סימן להתבוללות – לדחייה או להתנערות מכל קשר ליהודיות המתרחשת בהיעשותו של אדם לאמריקני . ואולם השיעור הגבוה של נישואי תערובת אינו משקף נהירה קולקטיבית לנטישת הזהות היהודית . לאמיתו של דבר גדל השיעור כי ליהודים יש חופש מגע עם בני אדם מרקע מגוון . מבחינתם של רוב היהודים החיים כיום באמריקה , הסיכוי לפגוש במישהו שאינו יהודי גדול כיום מכפי שהיה , נניח , ב , 1930– ועם העלייה הזאת בכמותן ובאיכותן של האינטראקציות בין יהודים לאמריקנים אחרים , יש גם עלייה במספר היהודים הנישאים בסופו של דבר לבני זוג שאינם יהודים . את העלייה החדה בשיעור של נישואי התערובת שהיתה בין 1960 ל1990– יש לראות לאו דווקא כהוכחה שיהודים מתנכרים ליהודיותם או דוחים אותה מעליהם , אלא כמשהו המשקף את השינויים במיקומם החברתי של היהודים באמריקה . מרבית היהודים האמריקניים אינם חשים היום שהם לכודים בין היותם יהודים להיותם אמריקנים . בעצם , סביר יותר שאדם יבחר לשמור על שם יהודי או לשוב אליו , או להודות בשורשים יהודיים , מאשר לנסות להשכיחם . בשנות ה30– היה יהודי יכול לנסות "לחצות את הגבול" ולהתקבל כ"לבן" פרוטסטנטי , ואילו שלושים שנה לאחר מכן יכול אדם פשוט לא להקדיש כל מחשבה למוצאו היהודי . אדם עשוי להיות יהודי מלידה או כנגזר מן הרקע שלו , אך אם אין רקע זה חלק מזהותו הפסיכולוגית , אין סיבה שיהיה לו כל משקל בקביעת גורלו . בשנות ה80– של המאה ה20– החלו יהודי אמריקה לחרוג אל מעבר לקטגוריות הישנות שבהן נהגו לתאר אותם בעבר . יש מעורבים יותר ומעורבים פחות ; השייכות הדתית נעשתה לאמצעי יעיל הרבה פחות למיונה של האוכלוסייה . מבחינתם של יהודים אמריקניים רבים , זהותם היהודית מושתתת הרבה פחות על דת או על אתניות או על שייכות לעם היהודי . תחת זאת היא מבוטאת במושגים בעלי משמעות אישית . המצב המבלבל הזה – של קבלת הציבור הרחב את היותו של אדם יהודי בצד המבוכה שחשים יהודים רבים בנוגע למשמעות של היותם יהודים – הוא העולם שבו חיים היום יהודי אמריקה . יהודים אמריקניים שנולדו לאחר מלחמת העולם השנייה גדלו בנסיבות שונות מאלה של הוריהם , שהיו , רובם , ילדי מהגרים , שנאבקו להיעשות אמריקנים בתקופה שהיהודים לא נחשבו אמריקנים לכל דבר . יהודים מודאגים כעת רק לעתים רחוקות שמא יבלטו יותר מדי , או יופלו לרעה בגלל שמם היהודי או חזותם היהודית . אך בה בעת הם בטוחים הרבה פחות בדבר המשמעות של היותם יהודים . הזהות היהודית האמריקנית שוב איננה מושג ליניארי הנמדד ב"יותר" או " פחות . " יש דרכים שונות להיות יהודי או להתייחס להיותך יהודי . יש יהודים מעורבים מאוד , אחרים קשורים בדרכים אחרות , יש מחפשים , יש החוקרים ונעשים בתוך כך מעורבים יותר , ויש שמעולם לא היו מעורבים ביותר . למרות השינויים הניכרים שמסביב העניין והדחף היהודי עומדים בעינם , ברוב המקרים , אך דפוסיהם אינם בהכרח ניתנים לזיהוי . מה שבולט יותר מכול , כשבוחנים את הזהות היהודית האמריקנית כיום , הוא ממדי המשמעות . לאחדים פירושה אדישות . אנשים שיהודיותם אינה מעוררת בהם אכפתיות אינם משמיעים בדרך כלל הצהרות עקרונות ( כפי שנהגו אולי אתיאיסטים אידיאולוגיים לפני המלחמה . ( הם פשוט אינם מוצאים בה דבר בשבילם . אך אפילו בקרב אלה המחויבים ליהדותם ומזדהים עמה מאוד , רווחת התנגדות לתפיסת יהודיותו של אדם כדבר נתון ותו לא . הרצון למצוא משמעות בלהיות יהודי מוליך אנשים בשבילים שונים – יש המקבלים עליהם אורח חיים מסורתי במסגרת קהילתית , אחרים מחפשים התכנסויות רוחניות וגישות אלטרנטיביות , אחרים פונים למוזיקה , להרצאות או לאמנות , ויש התורמים ביום כיפור בגדים לעניים . זהות יהודית באמריקה כבר אינה מוגדרת בלבדית באמצעות " קאנון " של מנהגים וטקסים דתיים . תחת זאת , המושג זהות יהודית הורחב והוא כולל כעת כל מה שיש לו משמעות אישית בעיני כל פרט . יתרה מזאת , החיבור הסובייקטיבי הפנימי ליהודיות מובא בחשבון בצד היישום ההתנהגותי של פעילויות יהודיות . כדי להבין את הגישה הזאת מבוססת–המשמעות , אפשר להשוותה לבר–סלטים . יש מבחר גדול של אמונות , סמלים , אסוציאציות , התנסויות ופעילויות העשוי להרכיב את יהודיותו של אדם – חלק מאלה יותר קונוונציונלי , מוכר וטיפוסי , ואילו חלק אחר כולל דברים יחידים במינם ומוזרויות . אלה הם מרכיבי בר–הסלטים הדמיוני . תוכן זהותו או תודעתו היהודית של אדם טמון באוסף הייחודי של המנות שליקט והניח בצלחתו . תמונת היהודי 1 ת הנרמזת כאן כבר איננה של נתון בלתי משתנה . אדם אינו יורש פשוט את היהודי 1 ת כחבילה קבועה ועומדת . לאמיתו של דבר הוא / היא עוסקים ביהודי 1 ת , וממזגים פוטנציאלית אלמנטים מתוכה אל תוך העצמי , באמצעות תהליך שאפשר שהוא אקלקטי וייחודי לכל פרט ופרט , גם אם מעצבים אותו חוויות ואירועים משותפים . ציון של האופייני

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא