גישות איסלאמיות בנות ימינו ליהדות, יהודים וישראל

עמוד:30

גישות איסלאמיות בנות ימינו ליהדות , יהודים וישראל ראובן פז שלושה גורמים מרכזיים הביאו במהלך המאה ה20– לשינוי חד בגישות האיסלאמיות כלפי היהדות , היהודים וישראל . הגורם הראשון הוא גיבוש עצמאותן של מדינות לאום ערביות ומוסלמיות , אשר היה כרוך באימוץ אידיאולוגיות ונורמות תרבותיות מערביות ובמתח קבוע בין לאומיות וחילון לבין מסורת וערכים דתיים . הגורם השני הוא התרחקות האידיאל האיסלאמי של חידוש הח'ליפות או המדינה האיסלאמית האחת , העדר מועמד לתואר הח'ליפה , ויצירת מציאות חדשה , שבה הפרשנות והפסיקה ההלכתית האיסלאמית ניתנת בידי מספר גדול של גורמים בעלי תפיסות וגישות שונות . הגורם השלישי הוא הופעתה של הציונות כתנועה מדינית , ההתיישבות היהודית בארץ–ישראל והקמת מדינת ישראל . כישלונן של רוב מדינות הלאום הערביות והמוסלמיות בהתגברות על מתחים שבטיים , דתיים או אתניים גרם בעיות זהות שפתרונן נראה בעיני רבים רק במסגרת האיסלאם ומתוך הישענות על תפיסת ישראל , היהודים והיהדות כאויב . ריבוי מרכזי הכוח באיסלאם , תחושת החולשה מול המודרניזציה ולעתים אף מול ממשלים חילוניים עוינים , גרמו גם לפוסקים האיסלאמיים השונים להישען על העוינות ליהודים ולישראל . כך אנו מוצאים , בעיקר מאז המחצית השנייה של המאה ה , 20– שיתוף פעולה הדוק בשאלות מרכזיות הנוגעות ליהדות ולישראל בין אינטלקטואלים ערביים ומוסלמיים חסידי אידיאולוגיות מערביות , רפורמה ומודרניזציה , לבין גורמים איסלאמיים רדיקליים או פונדמנטליסטיים . נראה שמצב זה החריף דווקא במדינות שכרתו הסכמי שלום עם ישראל , ובראשן מצרים וירדן , או במדינות המקיימות מידה זו או אחרת של יחסים עמה , כגון מרוקו . הציונות העמידה לראשונה בהיסטוריה שמאז הופעת האיסלאם את היהודים כגורם מדיני מתחרה ונתפסה לכן מלכתחילה כגורם עוין וכחלק בלתי נפרד מקונספירציה מערבית כוללת נגד העולם המוסלמי . הקמת מדינת ישראל זירזה מאוד את התהליך הזה . בו בזמן החלה גם הגירה יהודית מן העולם המוסלמי וזה התרוקן במהירות כמעט מכל הציבור היהודי שחי בו עד אז . בעולם הערבי התפתחה במהירות עוינות מוסלמית כלפי היהודים ולעתים אף אלימות , אם כי בעיקר מצד הציבור ולא מצד ממשלות . האיסלאם הממסדי המשיך , שהטיל חבר הלאומים על איטליה , המאבק עם השמאל והקומוניזם במלחמת האזרחים בספרד , והתערער באיטליה מעמדה של הציונות , שנתפסה כבעלת ברית של בריטניה . ביולי 1938 פורסם "מנשר המדענים הגזענים" אשר קבע שהיהודים אינם חלק מהגזע האיטלקי . מגמה גזענית ברורה התפתחה במהירות בצמרת השלטון הפאשיסטי וב1938– ו1939– נחקקו חוקי הגזע האיטלקיים . אלה לוו בפרסומים בעלי אופי אנטישמי גזעני . יהודי איטליה הוצאו מן החיים הציבוריים וסבלו אפליה קשה , אך לרוב ללא פגיעה גופנית . ליהודי איטליה , אשר עד 1938 נחשבו לאזרחים ואף לפאשיסטים לכל דבר , היתה זו פגיעה קשה . במלחמת העולם השנייה היתה הידרדרות נוספת במצבם של היהודים . תחילה הכניסו למחנות ריכוז את היהודים הלא איטלקיים אשר מצאו מקלט באיטליה . יהודים איטלקיים הואשמו באשמות שונות בעלות אופי פוליטי–גזעני ונשלחו לבתי כלא . בספטמבר , 1943 כאשר השתלטה גרמניה הנאצית על מרביתה של איטליה , היה גורלם של יהודי המדינה כגורל יתר יהודי אירופה תחת הכיבוש הנאצי . במשך שבעה–עשר חודשים נרדפו יהודי איטליה , ובהם יהודים פאשיסטים לשעבר אשר בשל חוקי הגזע גורשו מהמפלגה הפאשיסטית , נשלחו למחנות ריכוז ונרצחו . השמדת יהודים באיטליה בוצעה בידי כוח הכיבוש הנאצי בשיתוף פעולה עם אנשי רפובליקת סאלו , המשטר הפאשיסטי המחודש שהוקם בצפון המדינה בהנהגתו של מוסוליני ובחסות גרמנית . מתוך כ 45 , 000– יהודים איטלקיים שהיו במדינה בסוף , 1943 נשלחו יותר מ 8 , 000– למחנות המוות ונרצחו . רק כ600– מהמגורשים שרדו וחזרו לאיטליה . אף שרוב יהודי איטליה שרדו את המשטר הפאשיסטי והשואה , הרי זהותם הקולקטיבית כאיטלקים יהודיים ספגה מכה קשה . לשאלה מדוע נהפך הפאשיזם האיטלקי לתנועה אנטישמית רצחנית תשובות רבות . עם זאת נראה , כי מלבד הנסיבות שנוצרו במלחמת העולם השנייה , עודדו גם שניים ממאפייניו את ההתפתחות הזאת . ראשית , הפאשיזם , כאידיאולוגיה המקדשת את המלחמה , חיפש תדיר אויבים כדי לגייס את ההמון ולשלחו בהם , ויהודים היו אויב פוטנציאלי נוח תמיד . שנית , הפאשיזם כמגבש זהות קולקטיבית הומוגנית וברורה אינו מותיר מקום לזהויות אחרות . ליהודים היו , כמובן , מאפיינים טרומיים של זהות נוספת שלא יכלה להשתלב בפאשיזם . שתי מגמות אלו באו לידי ביטוי בחוקי הגזע והיו בגורמים להתרחשותה של שואת יהודי איטליה .

כתר הוצאה לאור

למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר