חתני פרס נובל היהודים

עמוד:18

האפיפיורות והיהודים בעידן המודרניזציה והחילון אביתר מרינברג במהלך ימי הביניים נומק יחס האפיפיורות כלפי היהודים לרוב על פי סוגה של הצהרות המכונה לפעמים , על פי המילים הפותחות את מקצת הקדומות שבהן , "כפי שהיהודים" . ( Judaeis Sicut ) ההצהרות האלה קבעו , מצד אחד , שהיהודים רשאים לקיים את חגיהם ואת מצוות דתם בחופשיות , שיש להגן עליהם מכל פגיעה , ושאין לכפות עליהם המרת דתם לנצרות , ומן הצד האחר , שאין להעניק להם מעמד השווה לזה של הנוצרים או שיש בו סמכות על נוצרים , ויש להימנע מלתת להם זכויות חוץ מאלו שכבר קיימות . הדגשת ההיבטים החיוביים או השליליים של ההצהרות היא שקבעה , במקרים רבים , את הגישה הספציפית של כל אפיפיור ליהודים , והיא נבעה , בין היתר , מאישיותו , מדעותיו הקודמות על היהודים , מהמצב הפוליטי שבו תפקד וכדומה . כך היו בין האפיפיורים אלה שחוקקו בעצמם או עודדו חקיקת גזירות ואכיפת הגבלות על היהודים , לעומת אלה שניסו , ולפעמים הצליחו , למנוע אלימות פיזית , השפלות , המרת דת מאונס וגירוש של יהודים . במהלך שלוש מאות השנים שקדמו ל , 1870– השנה שבה נפלה רומא לידי כוחות צפון איטליה ושבה איבדה האפיפיורות באופן סופי כוח שלטון ארצי , נקטו רבים מהאפיפיורים יחס עוין ביותר כלפי היהודים הנתונים למרותם . נוקשות זו היתה קשורה , קרוב לוודאי , להכרתם שהם מאבדים מכוחם ומיוקרתם במחוזות אחרים בשל הרפורמציה , ההומניזם , החילון , ואחר כך בגלל צמיחת התנועות הלאומיות , אך גם לדעות אנטייהודיות בוטות ( בדגש דתי , ( ואפילו אנטישמיות ( בדגש "גזעי , ( " של אחדים מהם . בשנת 2001 פרסם דייוויד קרצר , היסטוריון אמריקני , ספר ובו טען שרבים מהאפיפיורים שכיהנו במאה ה19– ובתחילת המאה ה20– עודדו בעקביות את גילויי האנטישמיות המודרנית . פריחת העיתונות בכללה , וזו הקתולית בפרט , אפשרה להם לדאוג שדבריהם או הרעיונות המקובלים עליהם יזכו לתהודה רבה , גם לאחר שכבר איבדו כוח שלטון ישיר . אף שרבים תקפו את הספר הזה , עדיין לא פורסם מחקר מעמיק הסותר את מסקנותיו . הדיון במעשי האפיפיורים פיוס ה11– ( שכיהן מ1922– עד , ( 1939 ובעיקר פיוס ה12– ( שכיהן מ1939– עד , ( 1958 נוכח רדיפת היהודים בידי הנאצים ועוזריהם הוא תחום המושך תשומת לב רבה . פיוס ה12– זכה בעשורים האחרונים , בעיקר גישה זאת נבעה מכמה סיבות : הקושי למצוא מכנה משותף בין אנשים שונים הפועלים בתחומים כה מגוונים שאין בהם נקודת מגע ( מספרות עד פיזיקה , ( ריבוי הדעות החלוקות ביניהן והפרשנויות הסותרות בעניין הזה , ומעל לכול , הסכנה להילכד במלכודת של התנשאות אפולוגטית , התפארות עצמית ועיוות שוביניסטי , כאילו יש ייחוד מולד או עליונות מלכתחילה לקבוצה אנושית כלשהי לעומת קבוצה אחרת , גישות שמהן העם היהודי סבל יותר מכל עם אחר . מקובל כיום על מרבית החוקרים וההוגים כי לא ניתן להעמיד את ההסבר לתופעה זאת על גורם אחד ויחיד . בין הגורמים שהועלו כהסבר לתופעה הזאת צוינו האופי המופשט של האמונה היהודית ; אלמנטים נון–קונפורמיסטיים במסורת היהודית ; וכן היותם של היהודים במשך דורות רבים קבוצת מיעוט בין עמים ותרבויות של הרוב , גורם המדרבן את בני הקהילה היהודית לטפח יכולת התמודדות אישית שלא בתחום הכוח הפיזי או המדיני אלא בתחום הסגולות הרוחניות ( תופעה המאפיינת גם בני מיעוטים בעמים אחרים . ( אין ספק גם שהלימוד כערך עליון העומד בפני עצמו , והחידוד השכלי הנובע מחריפות הפלפול , שימשו ליהודים בית ספר להרגלי חשיבה ולהתעמקות אינטלקטואלית . הסופר היהודי האמריקני סול בלו , שרבים מגיבורי ספריו יהודים , בטקס קבלת פרס נובל לספרות בשנת 1976

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא