5. ידידיה צ' שטרן:

עמוד:518

היא תוחמת מחנות וחותרת תחת האפשרות לכונן מכנה משותף בין הקהילות . היא משתקת את שוק הרעיונות ומדללת את החשיבות החברתית של ההליך הפוליטי . הכרעה נורמטיבית לא תרפא את החברה ולא תרפה את ידי הניצים . בשני העשורים האחרונים זלג תהליך קבלת ההכרעות בחברה הישראלית מהמערכות האידיאולוגיות אל המערכות המשפטיות . עתה נדרש היפוך בכיוון הזליגה . את שיח הזכויות בעל האופי המונולוגי , המוחק את פניו של האחר ומבקש להכריע אותו , צריך להחליף שיח זהות בעל אופי דיאלוגי , שבו כל אחד מהצדדים מכיר בקיום המלא של הזולת התרבותי ומבקש לפגוש בו , להעשיר אותו ולהתעשר ממנו . איזונים אפשריים איזו פרשנות של התיבות " מדינה יהודית ודמוקרטית " עשויה לעמוד במבחן המושגי , להתמודד בהצלחה עם הקושי החווייתי ולהציע פתרון מעשי שניתן לגבש לו הסכמה רחבה יחסית ? דת : מהטמעה להשראה הציבור הדתי בישראל מנסה מאז קום המדינה להטמיע את משפט ההלכה אל תוך המשפט הישראלי הנוהג . המניעים המרכזיים לרצון הכפייה של הדת באמצעות החוק הם האתוס ההלכתי הרואה בעצמו בעל תחולה על כל היהודים , כפרטים , והשאיפה לחזק את האופי היהודי של הספירה הציבורית באמצעות מתן תוקף ממלכתי למשפט הדתי . לניסיון ההטמעה תוצאות קשות : חקיקה של חוק דתי על ידי מוסד חילוני ופרשנותו על ידי בית משפט חילוני , שלא מתוך דיון על הנעשה בכבשונה של ההלכה , גורמות לחילונה הפורמלי של ההלכה . הבולט / ת הציבורית הרבה של המאבק סביב חקיקה דתית מעמעמת את ערכה התרבותי של החוויה הדתית לגווניה – מצע עשיר של הגות ומחשבה , שירה ואמנות , מיסטיקה ואגדה שממנו ומתוכו ניתן לארוג את הישראליות היהודית . רבים מזהים את הדת עצמה עם הממסד הפוליטי והרבני המנסה לאכוף עליהם את אמונתו . הכוחניות והערמומיות המובנות בשאיפה האימפריאליסטית של מיעוט מזעזעות את אמות הס E ים הדמוקרטיות בישראל . מכל מקום , העובדות מלמדות שהחקיקה הדתית כשלה ב"ביצור חומות ההלכה" במדינת ישראל . את מודל ההטמעה של הדת יש להחליף במודל ההשראה . כידוע , כל מערכת משפט משקפת אידיאלים חברתיים וחותרת להשתתת סדרי עדיפויות ערכיים ותרבותיים מסוימים . המחוקק הישראלי , כאשר הוא שואב את מימיו מהמשפט האמריקני , משמש מתווך תרבותי שמבצע הגברת קול מחרישת אוזניים של האתוס ושל עולם הערכים האמריקני בשוק הרעיונות הישראלי . על רקע זה ברורה התביעה של רבים לפתוח את שיטת המשפט המקומית להשפעות של קולות תרבותיים מגוונים . אחד מהם – שלטעמי , הוא המרכזי – הוא הקול הדתי היהודי . תפקידה של ההלכה בחברה הישראלית איננו זה של מכשיר כפייה , אלא של דגם ביקורתי – הצעה ל"חיים טובים" ול"חברה טובה . " ההלכה יכולה לעזור לחברה הישראלית בעיצוב אתוס אזרחי–חברתי הראוי לה ולשמש נקודת ביקורת של מערכת אידיאלית–דתית מול מערכת מעשית–ארצית . המשפט הדתי כך ישמש רפלקסיה למשפט הנוהג ויאפשר "עליית מדרגה" של המשפט הישראלי באותם המקרים שרוב הישראלים יחשבו שהדבר ראוי . ההלכה , שבשביל הדתיים תמשיך להיות נורמה מחייבת , תשמש לשאר האוכלוסייה מקור השראה אינטימי אופציונלי . בהעדר כפייה יש לצפות שתתפתח דינמיקה חברתית של שיח בין תרבותי בחברה הישראלית . ההלכה תחשוף עצמה לאפשרויות החדשות שקיימות בשיטת המשפט הקיימת , ומנגד , המשפט הישראלי ייפתח לאפשרות הסבירה שיש בעולם ההלכה , אשר פרנס את העם היהודי כל השנים , משהו הראוי לחיקוי ולהפנמה . ההאזנה ההדדית , לבד מהיותה ערך פניםדתי ופנים–דמוקרטי , תפרה את החברה הישראלית כולה . כאשר המודל הביקורתי יפעל לשני הכיוונים , יינתן תוכן ממשי לביטוי " ערכיה של מדינה יהודית ודמוקרטית . " לאום : בין מדינה לקהילה המנדט , עצרת האומות המאוחדות והכרזת העצמאות נתנו תוקף לקשר ההיסטורי שבין העם היהודי ובין ארץ–ישראל וקבעו את זכותו של העם היהודי להקים לו בית לאומי . ואולם במדינת ישראל קיים מיעוט ניכר של אזרחים לא יהודיים , מרביתם בעלי זהות לאומית ערבית . הגדרת המדינה מדינה יהודית נושאת בחובה פגיעה ממשית בציבור זה . כיצד ? ראוי להבחין בין הספירה הפרטית לקהילתית . אופייה הדמוקרטי של המדינה מרכך את הפגיעה בפרט הערבי . מגילת זכויות האדם חלה על כל אדם , בלי קשר למוצאו הלאומי ולדתו . האזרח הערבי , כפרט , זכאי לשוויון זכויות מלא במדינה היהודית והדמוקרטית . אין כל מחלוקת שבמדינה יהודית ודמוקרטית יש לאסור אפליה מטעמי גזע , דת ולאום . ואולם האזרח הערבי , כחבר בקהילת מיעוט לאומי , עלול להרגיש ניכור כלפי המדינה בשל היותה יהודית . במישור הסמלי – המדינה מגדירה את עצמה באופן המוציא אותו ממנה ; במישור המעשי – היא מייחסת חשיבות מיוחדת לערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ( למשל , כהצדקה לפגיעה בזכות יסוד של אדם על ידי הסדר שהרציונל שלו

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא