|
|
עמוד:469
הציונית . סיפור המעשה הציוני סיפר על שיבת עם ישראל לארצו לאחר שנות הגולה הארוכות . למציאת שרידים מהנוכחות העברית הקודמת בארץ–ישראל היתה לפיכך חשיבות רבה , שכן היא נתפסה כהוכחה לצדקת התפיסה הציונית . התקווה היתה שממצאים ארכיאולוגיים ימחישו את עולמו של התנ"ך ויחזקו את הקשר של יהודים אל הארץ . היה להם , משום כך , תפקיד מיוחד במודרניזציה ובחילון של היהדות , בניסיון לעגן את עברו של העם בדיסציפלינה מדעית במקום באמונה דתית . הארכיאולוגיה המקראית נועדה לשמש מטרות לאומיות מגוונות . היא היתה מיועדת לשמש כלי נשק במאבק על הארץ , אל מול טענות מתנגדי הציונות בדבר שורשיות הקיום הערבי בארץ . פרט להוכחה לקיום יהודי קדום באה הארכיאולוגיה להמחיש , דרך חשיפת הפריחה הדמוגרפית שבעבר , את פוטנציאל הקליטה של הארץ , ולסייע לטענות כי הפרחת הארץ תבוא עם שיבת היהודים אליה . נוסף על כך נועדה הארכיאולוגיה המקראית לשכנע בקיומה של היסטוריה קדומה משותפת לכל פזורות היהודים בארץ–ישראל , וכך לתרום לאינטגרציה לאומית יהודית . העבר הקדום שהעלתה הארכיאולוגיה היה מיועד להחליף את העבר של קהילות ישראל השונות בגולה , וכך לכונן עבר לאומי משותף . מעמדה המיוחד של הארכיאולוגיה באתוס הציוני ובדת האזרחית הישראלית בא לידי ביטוי בתחומים שונים , ובייחוד בתחום הסמלי . רבים מבולי ישראל , מטבעותיה וסמלי עריה לקוחים מתוך הארכיאולוגיה . הידע הארכיאולוגי השתלב בגוף הידע המתפתח של "ידיעת הארץ , " ושימש מוקד לטיולים ולמסעות . אולי הדוגמה הבולטת ביותר למעמדה המיוחד של הארכיאולוגיה היא הצלחתם , בשנות ה50– וה , 60– של כינוסי החברה לחקירת ארץ–ישראל ועתיקותיה . אלפים מתושבי הארץ באו לכינוסים שנערכו פעם בשנה בסוכות , לרוב ביישובים פריפריאליים . עם המברכים והמרצים נמנו לעתים קרובות נשיא המדינה , ראש הממשלה , שרים וראשי הצבא . מעמדה המיוחד של הארכיאולוגיה נקשר לשמם של שניים מהרמטכ"לים של צה"ל . יגאל ידין , שאחרי פרישתו מצה"ל הצטרף אל האוניברסיטה העברית בירושלים , היה קשור לרבות מהחפירות החשובות של שנות ה50– וה , 60– ובין היתר בחצור , במצדה ובמערות מדבר יהודה . כמה מהממצאים הדרמתיים של חפירות אלו , למשל מכתבי בר–כוכבא וממצאי מצדה , זכו להבלטה יתרה והסעירו את הדמיון . רמטכ"ל אחר , משה דיין , היה חובב עתיקות וצבר בדרכים שונות אוסף עשיר , שהעלה תלונות על מידת החוקיות שלו . העובדה ששני מפקדי צבא מהוללים עסקו בדרכים שונות בארכיאולוגיה סייעה לקשור את התחום הזה למוסדות החשובים של המדינה הצעירה . מראשיתה עמדה הארכיאולוגיה בארץ בעימות עם היישוב היהודי הישן ולאחר מכן עם החרדיים . בשנים הראשונות למדינה התפתחה הארכיאולוגיה ללא הפרעות רבות מצד החרדיים , ועם זאת החרדיים הביעו מחאה כלפי מה שהוגדר בפיהם חילול קברים ובתי קברות . חבר הכנסת יצחק–מאיר לוין מאגודת ישראל ביטא את עמדת החרדיים בדבריו בכנסת בשנת : 1956 " אני מבין שיש במדע מקצוע ששמו ארכיאולוגיה , אבל אין לחטט בקברי קדושים ... אין צורך להראות לתיירים קברים ומוזיאונים בלבד , יותר נאה אם נראה להם בני אדם חיים , החיים את חייהם למופת ולדוגמה לפי הצדק והיושר המתגלמים בדברי הנביאים . " מנכ " ל משרד הדתות , שמואל ז ' כהנא , נאבק באופן שיטתי נגד החפירות , אך טענותיו נדחו . עם השנים גברו העימותים , ולשיאם הגיעו במאבק סביב החפירות בעיר דוד בירושלים , שנערכו בראשית שנות ה80– בניהול יגאל שילה מהאוניברסיטה העברית . חפירות אלו נתפסו כבעלי משמעות לאומית , שכן נערכו באתר הקשור לראשית עם ישראל , ובמרחב שהיה נתון לתביעות בינלאומיות . לטענת החרדיים , היה במקום בית קברות יהודי עתיק , והארכיאולוגים הסתירו , לטענתם , עצמות אדם שמצאו וטיפלו בהן באופן שאינו מתיישב עם כללי ההלכה וכיבוד המת . הארכיאולוגים טענו מולם שלא קיים במקום בית קברות מוכרז , ויתר על כן , בסמכותם של חוקרי העבר מהאקדמיה לקבוע אם היה במקום בית קברות או לא . הם הוסיפו כי בהתאם להלכה היהודית ניתן להעביר עצמות ממקום למקום . המאבק כלל עימותים גופניים בין החרדיים לבין הארכיאולוגים והשוטרים ששמרו עליהם , והמהומות נמשכו גם בתוך השכונות החרדיות . במהלך מעמדה המיוחד של הארכיאולוגיה באתוס הציוני , נקשר בין השאר לשמו של יגאל ידין ( כאן בתמונה , לצד אביו , הארכיאולוג אליעזר ליפא סוקניק . ( עם פרישתו מתפקיד רמטכ"ל צה"ל הצטרף ידין לאוניברסיטה העברית וניהל רבות מהחפירות החשובות של שנות ה50- וה60-
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|