רב–תרבותיות בחברה הישראלית

עמוד:222

היהודים הארצישראליים לאומה מודרנית שתבעה ריבונות בארץ–ישראל , אבל היו מוכנים למן ההתחלה להתפשר על ריבונות בחלקה של הארץ . במעבר מיישוב למדינה איבדה התרבות העברית את בלעדיותה . המדינה היהודית כללה מעתה שתי קבוצות מיעוט שחיו קודם לכן מחוץ למסגרת היישוב ה"מאורגן : " החרדים והערבים . אלה היו שתי קבוצות תרבות נפרדות וייחודיות שהפכו את ישראל בן לילה לחברה תלת–תרבותית . הממסד היהודי החילוני לא רצה וגם לא יכול לחסל את שתי התרבויות הללו . הוא הכיר בהן ואף נתן להן כלים להתפתחות ולשימור , שהעיקרי בהם הוא מערכת חינוך נפרדת , מתוך הבטחת בכורתה של התרבות העברית הארצישראלית . התרבות הזאת היתה לתרבות המדינה , שהעמידה במצב נחות את התרבויות של המוני העולים מאירופה ומארצות האיסלאם . מדיניות ההטמעה התרבותית המואצת , שהופעלה באותה תקופה על העולים החדשים , ובעיקר על אלה שהגיעו מארצות האיסלאם , היא סוגיה שנויה במחלוקת . יש חוקרים הרואים בה אמצעי הכרחי להגנה על התרבות העברית החילונית המתגבשת ולקידום הפרויקט הציוני של בינוי אומה יהודית משותפת , ויש חוקרים המפרשים אותה כדיכוי תרבותי וכמכשיר לשמירת השליטה של הוותיקים . מדיניות התרבות הישראלית היתה ועודנה ישראליזציה של כלל האוכלוסייה , והתהליך הזה הוא מכריע ומטמיע למיליוני העולים , אך משני וחלקי לערבים והססני ומוגבל לחרדים . מדיניות ההטמעה התרבותית כלפי העולים התמתנה בשנות ה90– של המאה ה , 20– לנוכח גל העלייה ההמונית מברית המועצות לשעבר , במידה כה רבה עד שאפשרה להם לבחור את קצב השינוי וצורותיו . הישראליזציה של הערבים היא בעיקרה תוצאה של תהליכי מודרניזציה שהם עוברים , השתלבותם בשוק העבודה הישראלי ובמערכות כלכליות שונות ובמידה מסוימת גם במוסדות ממלכתיים , מוניציפליים , השכלתיים וכיו " ב . ( ר ' ערך החברה הערבית מול המודרנה והחילון במדור זה ( . המדיניות הישראלית מעודדת את התהליכים האלה של ישראליזציה של האזרחים הערבים , והדבר בא לידי ביטוי מיוחד בהחדרת התרבות העברית כתרבות משנה במערכת החינוך הערבית . הישראליזציה המוגבלת של החרדים האשכנזיים היא תוצאה של חשיפה לחיים בישראל יותר משהיא פרי התערבות מצד המדינה , אך מאז סוף שנות ה90– התחזקה המגמה לכפות עליהם נורמות של התנהגות ציבורית וליבה משותפת בחינוך . התרבות הישראלית העברית , ששורשיה בתקופת היישוב , נוצרה כתרבות חילונית בעיקרה , מרוכזת סביב הפרויקט של בניין חברה יהודית חדשה ודוברת עברית בארץ–ישראל . לאחר הקמת המדינה המשיכה להתפתח ולקלוט השפעות מערביות ויסודות מהמורשות התרבותיות של גלי העלייה הגדולים והמגוונים . עמודי התווך של התרבות העברית של ראשית המאה ה21– הם השפה העברית , המודרניות , הדמוקרטיה , היהדות והציונות . כמעט אין דוגמה מקבילה בלאומיות המודרנית לניצחונה של השפה העברית , שבה חושב ומתנהג הישראלי העברי . המודרניות העברית היא הכלאה בין יסודות אירופיים ליסודות לא אירופיים . הישראלי העברי נוהג לפי ערכי היסוד של האתיקה הפרוטסטנטית , הכוללים יחס חיובי כלפי שינוי וחידוש , אמונה ביכולת אישית ובשליטה בגורל , הישגיות , תחרותיות , הצטיינות , השתלמות וחינוך לא פוסקים והשקעה וצבירה של מידע ועושר . בצדם נמצאים הערכים , שאינם מאפיינים את המערב היום , של משפחתיות ( מרכזיות המשפחה , משפחה גדולה יחסית , יחסים אמיצים עם בני המשפחה , תמיכה בילדים לאורך החיים , טיפול מסור של בני המשפחה בהורים זקנים , שיעורי נישואים גבוהים , שיעורי גירושים נמוכים , ( יחסי אנוש לא פורמליים וספונטניים , גינונים מחוספסים ( גישת ה"דוגרי , " חוסר אדיבות , חוצפה , תוקפנות , אי–הקשבה , התפרצות לדברי הזולת , דעתנות , אי–כיבוד של פרטיות , ( אלתור ( גישת ה"סמוך ( " ותערובת של נכונות לעשות למען הכלל עם התנגדות להיות "פראייר . " הישראלי העברי מקבל את הערכים הדמוקרטיים של שלטון החוק , שוויון אזרחי , חירויות הפרט , תחרות על השלטון והסדרת מחלוקות בדרך לא אלימה , אך הוא גם מקבל את ההסדרים התרבות הישראלית העברית נוצרה כתרבות חילונית בעיקרה והמשיכה לקלוט השפעות מערביות . בתמונה משנות ה : 40- הקלטת מוזיקה קלאסית באולפן קול ירושלים

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא