ליאון פויכטוונגר והטרילוגיה יוספוס

עמוד:96

הטרילוגיה יוספוס בנויה סביב דמותו של יוסף בן מתתיהו , יוספוס פלאוויוס , ההיסטוריון היהודי שחי ברומא במאה ה1– לספירה . הוא היה ממאורות הכהונה האריסטוקרטית של ירושלים שגדל והתחנך בתרבות ההלנית והרומית , ובעיני פויכטוונגר היה להתגלמות ההומניזם והעמידה על הצדק . יוספוס שלו הוא יהודי מאמין ואיש העולם , גבוה ויפה תואר ללא סממנים חיצוניים שמכתיבה הדת היהודית , בעל השכלה כללית רחבה אך גם בקיא ביהדות בגרסתה הטהורה , הלא מסואבת . יוספוס הוא יהודי גאה , מודרני , לא גלותי , המשיב מלחמה על כל סוג של עלבון . אלוהיו הוא אלוהי היהודים אך גם אלוהי העולם כולו , הוא ההשראה לגבורתו . ברגעיו הקשים הוא נזכר בדברי הנביאים ומתעודד . פויכטוונגר מכנה אותו רומאי ברוחו ויהודי בלבו , הגדרה המזכירה כמובן את בני דורו של פויכטוונגר ואת הגדרתו שלו עצמו " בלבי אני יהודי , ברוחי אני אזרח העולם ושפתי גרמנית . " סיפורו של יוספוס שזור בסיפור החורבן , הרס החיים היהודיים והרס המדינה היהודית עקב השתלטות הרוח הפרימיטיבית הלאומית והקנאות הדתית . כמו בטרילוגיה חדר המתנה ( וכמו ברומן יפתח הגלעדי ואפילו ברומן היהודי זיס , ( אך גם כמו במציאות שבפניה ניצב פויכטוונגר , הוא מעמיד את האנטיגיבור שלו לבדו , ומולו המון עיוור ההולך שבי אחר יצריו הפרימיטיביים . היהודים נהו אחרי משיחיות השקר של קנאים קיצוניים ושל האספסוף והגיעו עד לחורבן . בבחירה בין לאומנות לאוניברסליות , בין רומא לירושלים – כשלו היהודים . כמו שכשלה הציוויליזציה המערבית בזמננו . יוספוס של פויכטוונגר כתב את מלחמת היהודים כדי לתאר לעולם הרומי את הסיפור ההיסטורי , הטראגי אך ההרואי , של היהודים ולשכנעו כי מדובר בעם נבחר , בארץ הבחירה ובדת העולם האמיתית . פויכטוונגר כתב את הטרילוגיה שלו יוספוס מאותה סיבה . גם הוא מאמין בערכים האוניברסליים הטמונים ביהדות ובאמצעותם הוא מבקש להחזיר את השפיות לעולם המערבי . מזמורו של יוספוס "אזרח העולם" הוא תמצית יהדותו , והוא מסתיים בשורות האלה : הללו את האל והתפזרו בין האומות הללו את האל ופוצו לכל עבר הללו את האל וחיו בחלל האינסופי עבד הוא זה אשר קשור לארץ אחת הממלכה אשר אני מבטיח לכם שמה אינו ציון שמה העולם . המשך הטרילוגיה מוקדש למאבקו של יוספוס בניסיונות להלאים את האל ואת תורתו . "יש צורך ... במקום שם יבשרו את ה' לא כנחלת ישראל , כי אם כאלוהי כל הבריאה , המאחד יהדות , חילוניות ויוונות באחדות משולשת . " הוא מסרב לבחור בין רומא לירושלים כי לדעתו הן יכולות וצריכות להתקיים יחד בהרמוניה . הנה הוא עצמו מחליף מקומות וזהויות : מצביא יהודי שנלחם בגליל עם עמו , עבר אל הרומאים וראה מרחוק את בית המקדש נשרף וירושלים נחרבת . הוא הגיבור הנערץ על הרומאים , והוא היהודי שהובס והושפל בידי טיטוס , אך קיבל עליו את הדין . הוא הוא יוספוס שכתב את הספר על המכבים , שסיפר לעולם על מלחמות היהודים , שענה לאפיון בנאום של פטריוט יהודי ; קורבן של יהודים , מנהיג של רומאים . לאחר כל התהפוכות היתה לו הארה ואף יותר מקודם ראה ביהדות את הבסיס להומניזם עולמי וליהדות של חירות שאותה ניתן ליישם רק ברומא – בגלות . כל חייו נאחז פויכטוונגר במורשת ההומנית של תרבות המערב כפי שהבין אותה – כגלגול של היהדות . בעבודותיו , וכבר בעבודת הדוקטור שלו שעסקה בנתן החכם של לסינג , באה לידי ביטוי השקפה על היהדות שכבר היתה מקובלת בין אחדים מאנשי "חוכמת ישראל" בדור האמנסיפציה ומעולם לא איבדה את אחיזתה בקרב חלק מהאינטליגנציה היהודית בגרמניה . ליאון פויכטוונגר קיבל חינוך יהודי מסורתי , אבל חש עצמו כחלק בלתי-נפרד מן התרבות הגרמנית . כל ימיו ניסה להינתק ממורשת משפחתו , אך תמיד עמדו יהודים במרכז יצירתו

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא