|
|
עמוד:5
מבוא היישוב הספרדי בארץ-ישראל בשלהי התקופה העות׳מאנית העדה הספרדית: הרכבה ומעמדה למן גירוש ספרד מתגבשת בארץ העדה הספרדית, המורכבת בעיקר ממגורשי םפרד וצאצאיהם. בעקבות הרדיפות והגירוש מספרד וכיבוש ארץ ישראל על ידי העות׳מאנים, התעוררה עלייה גדולה של מגורשי ספרד לארץ ישראל. במרוצת הזמן נתחזקה העדה על ידי עליית יהודים יוצאי ספרד מארצות הים התיכון ומחופי אפריקה הצפונית. נםתפחו אליה גם צאצאי היהודים הוותיקים שבארץ )״המסתערבים״( וכן יוצאי ארצות האיםלאם השונות דעדות המזרח״,( שעלו לירושלים במרוצת הדורות. היישוב הספרדי בארץ גדל באיטיות ובהתמדה. קבוצות עולים השתקעו בטבריה, צפת וחברון. עליות הספרדים הביאו גם לחידוש היישוב היהודי ביפו, שחדל כמעט להתקיים עם חורבן העיר על ידי צבא נפוליאון. קבוצות עולים השתקעו גם בירושלים, ביניהם רבנים ועשירים בעלי השפעה ב״שער העליון״ בקושטא. בתקופת הכיבוש המצרי, בשנות השלושים למאה הי״ט, גברה העלייה מארצות האיסלאם, מספרם של הספרדים בארץ הוכפל בשנים אלה, והציבור הספרדי התבסס והתרחב. עד שנות השבעים של המאה הי״ט היוותה העדה הספרדית את רוב מניינו של היישוב. אך מאמצע המאה הי״ט גדל מספרם של בני העדה האשכנזית, עד שבשנות השבעים הגיע לכחמישים אחוז מכלל האוכלוסייה היהודית בירושלים, ולמן שנות השמונים גדלה העדה האשכנזית במניינה, והפכה לרוב ביישוב. שינויים אלה נבעו מעלייתם המוגברת של יוצאי ארצות אשכנז באותה תקופה. אולם עד סוף תקופת השלטון העות׳מאני הייתה העדה הספרדית העדה השלטת בירושלים ובידה ההגמוניה על היישוב. העדה הספרדית, שמרבית בניה היו נתינים תורכים ררעאיע״,( הוכרה על ידי השלטונות העות׳מאנים כעדה יהודית דתית )״מילת״,( וראשה — ״הראשון לציון״, היה לנציגם
|
|