|
|
עמוד:122
תוואי הדרך מיפו לירושלים והתנועה בו , התוכניות וההבנות לסלילת מסילה ודרך תוואי הדרך העיקרי ירושלים יפו היה דומה לתוואי הנוכחי , אם כי היו גם דרכים מקבילות . ריטר — שהתעניין במיוחד בנושא זה , מכיוון שלימד בקולג' צבאי — פירט את סעיפי הדרכים השונות מחוף הים לירושלים כפי שהיו במחצית הראשונה של המאה ה . 19 לדבריו היו 3 סעיפים עיקריים : מטענים כבדים היו מובילים בדרך בית חורון ( ומשם ללוד וליפו ;( זו נקראת על ידו ? דרך המשאות . ' מדרום למעבר זה נמצאה דרך צדדית — בוואדי סולימאן — שהתחברה עם קודמתה בג'ימזו . חלק מהנוסעים העדיפו דרך זו , שהיתה קלה יותר . בהר נפגשו שתי הדרבים באל גייב , ומשם המשיכו לבית חנינא , ודרך קברות הסנהדרין לירושלים . הדרך השלישית , הדרומית , היתה הקצרה ביותר . התוואי שלה היה : קולוניה — קרית אל ענב — ואדי עלי , ומשם לעמק הרחב מרג' אבן אומיר = ) עמק איילון , ( שבקצהו המערבי נמצא הכפר אל קובאב , וממנו הובילה הדרך לרמלה . ריטר גם מציין דרך מירושלים למגדל ג'בע ( ראש העין שעל יר פתח תקוה . ( הדרך יוצאת מירושלים צפונה אל עבר אל בירה , משם לביר א זית , משם בדרך רומית עתיקה ער לגבול המערבי של איזור ההר , ומשם אל ראס אל עץ וואדי עוג'ה וכפר סבא . בסיור שערך ב 845 ו השתמש סמית בדרך זו . זמן הנסיעה . במחצית הראשונה של המאה ה 9 ו היו הנוסעים יוצאים בדרך כלל אחרי הצהרים מיפו לרמלה , ולנים שם ; למחרת , עם שחר , היו ממשיכים דרך באב אל ואד , או מעלה בית חורון , ומגיעים בשעות אחר הצהריים לירושלים . חלק מהנוסעים שהו ברמלה רק שעה או שעתיים , והמשיכו בלילה לירושלים . מירושלים היו יוצאים עם שחר ובערב היו מגיעים לרמלה ; . 7 אביצור , נמל יפו , עמי ; 71-70 אבךזהב , עמי ט . . 8 ילין , יצחק , אבותינו , עמי סה-סו ; על הנסיעה מיפו לירושלים בשנות ה ס 4 ראה גם . תיאורו של רי בנימין לילינטעהל בנספח לספר של וויס , עמי . 1 . 275-265 ג " גי-ריטר , ד , עמי . 252-242 ריטר מסתמך בסיכומו במידה רבה על רובינסון ( מחקרים מקראיים , ( המציין גם הוא דרכים אלו . הגמל . בשבילים ההרריים החליפו הפרדים את הגמלים , אך ההובלה באמצעותם היתד . יקרה יותר , מאחר שבושר הנשיאה שלהם פחות בהרבה מוח של הגמלים . אחר המקורות העבריים מספר על הנסיעה לירושלים . 'וכך נעשתה אז העליה ירושלימה ו האיש בעל האכסניה ( ביפו ) היה מודיע לעדה היהודית בירושלים על מספר היהודים הנמצאים אצלו באכסניה . אז היתה העדה שולחת אחד מפקיריה בלוית שמשי העדה , להביא את העולים מיפו ירושלימה . פקיד העדה היה שוכר אז בכפרי ירושלים חמורים ופרדים עם חמריהם לפי מספר נפשות העולים . אלה מהעולים שידעו לרכוב על גבי בהמה , עשו את הדרך מיפו לירושלים ברכיבה על גבי החמורים והפרדות , כשהחמרים השכירים מהמרים אחריהם ברגל ועוזרים להם לרסן את הבהמה ולנהלה בדרך . בשביל אלה שלא ירעו לרכוב , ובשביל זקנים , נשים וילדים , היו תולים שתי תיבות על אוכף הפרדה , תיבה מזה ותיבה מוה , ומושיבים את הרוכבים בתוכן . השיירה היתה יוצאת מיפו אחרי הצהריים , מגיעה לפנות ערב לרמלה ולנה בה אצל יהודי , תושב המקום . למחרת בבקר היתה השיירה יוצאת שוב לדרך ומגיעה ירושלימה לפנות ערב . בעבור האורחה על פני הכפרים הערבים אשר בדרך לירושלים היה עליה לשלם לשיח'ים , ראשי הכפרים , מס קצוב לכל נפש שבשיירה . תמורת מס זה יכלה האורחה לעבור את כל הדרך בשלום , בלי שיפגעו בה לרעה . פקיד העדה הירושלמית ושמשיח והחמרים היו מתווכים בדבר בין העולים ובין ראשי הכפרים . כן היו שומרים עליהם כל הדרך' .
|
|