|
|
עמוד:340
זה אינו ראלי , ומקומה של ההכללה המסכמת מוזר , שכן תיאור ההגליה בא רק אחריה . לאור זאת סביר להניח שפסוק 14 נתחב מתוך מגמה רעיונית של עורך מאוחר , אשר היה מעוניין להרחיב את התיאור , להגדיל בערך הגלות , להפריז במספר הגולים ולהמעיט בערכם של הנשארים . זמנה המאוחר של התוספת בפסוק 14 והמגמתיות שבה מתבטאים גם בציון מספר הגולים לבבל . לפי התיאור בפסוק זה הקיפה ההגליה את 'כל ירושלים ואת כל השרים ואת כל גבורי החיל עשרה אלפים גולה , ' ועל אלה נוספו 'וכל החרש והמסגר . ' לפי פסוק , 16 הוגלו לבבל 'כל אנשי החיל שבעת אלפים , ' ועל אלה נוספו 'והחרש והמסגר אלף . ' על כך יש להוסיף את המספר שנמסר בירמיה נב ; 28 שם נכתב שהוגלו 'בשנת שבע יהודים שלשת אלפים ועשרים ושלשה . ' כל הניסיונות ליישב בין המספרים האלה נראים מאולצים ובעייתיים , ויש בהם התעלמות מהמגמות של המחברים השונים ( שלושה לפחות (! ושל המקורות שעמדו לרשותם . יש מקום לשער כי המספר העגול שב כד 14 הוא חלק ממגמת ההפרזה וההכללה המאפיינת את התחיבה הזו . אין לשלול את האפשרות שמחברה הכיר את מלכים ב , כד 16 וגם את ההרחבה המאוחרת בירמיה נב ' , 28 ומצירופם יחד הגיע למספר העגול של , 10 , 000 נוסף ' לחרש והמסגר . ' לסיכום , ניתן לומר שפסוקים 14-13 יוצאי דופן בתיאור גלות יהויכין ( כד , ( 17-10 והם נתחבו לתיאור של ה _^ _ס , בשלב מאוחר יחסית , ככל הנראה לאחר שיבת ציון . לשני הפסוקים משותפת הנטייה להכליל ( המילה 'כל' מופיעה שש פעמים בשני הפסוקים האלה , ( ולשניהם משותף גם חוסר הראליות ההיסטורית , שנוצר בשל ההפרזה בערכם , בחשיבותם ובמעמדם של הגולים . מגמתיות זו תואמת גם את החשיבות היתרה המוענקת בפסוק 13 לכלי המקדש , בדומה לחשיבות המוענקת להם בתיאור של ראשית ימי שיבת ציון . לאור מאפיינים אלה של פסוקים , 14-13 אפשר 158 התיאור ב כד 14 אינו ראלי , לא רק משום שהגלייתם של השרים אינה נזכרת בשום מקור אחר . ודאי שלא הייתה גלות של 'כל ירושלים , ' שהרי צדקיהו הומלך על העיר , וזו המשיכה להתקיים עוד 11 שנה ( והשוו למלכים ב , כד . ( 18 יתרה מזאת , 'יתר העם הנשארים בעיר' גלו לאחר חורבן העיר , והריגתם של כמה מהשרים ומראשי העם מתוארת ב כה . 21-18 159 זוהי כאמור התאוריה המרכזית של זייטס , 1989 ) עמ' , ( 180-178 אולם איני מקבל את שיטתו הכוללת בדבר מקומו וזמנו של המחבר המשנה תורתי . 160 ראו למשל את הפתרונות שהציעו : ינסן , , 1956 עמ' ; 40-28 תומפסון , , 1980 עמ' ; 782 מלמט , תשמ"ג , עמ' ; 265-264 כוגן ותדמור , , 1988 עמ' ; 312 סמית , 1989 א , עמ' . 32-31 לסקירת המחקר ראו זייטס , , 1989 עמ' , 184-181 ושם ספרות נוספת . 161 ראו על כך : רופא , תשנ"ז , עמ' ; 184-180 תשנ"ח , עמ' 162 . 225 בהשערה זו ניתן למצוא נימוק נוסף לאיחורה של התחיבה ב כד , 14-13 אשר מחברה הכיר את התיאורים של גלות יהויכין , כמו גם את תיאורי החורבן במלכים ובירמיה . חיזוק נוסף להשערה זו נמצא כאמור בביטוי 'דלת עם הארץ' ( כד , ( b 14 אשר נראה כשילוב של כה 12 וירמיה נב . 15
|
|