פתח־דבר

עמוד:12

יחזרו לערים . לעומת זאת נכשל נסיון ההתיישבות הכפרית של הצלבנים , אם כי אלה היו מודעים לחשיבותו . כך היתר , הארץ בימי השלטון הצלבני עדה לפריחה אורבאנית ותקופת גדולה של שטח החוף , שלא חזרו לה עוד אלא בעת החדשה . ארץ-ישדאל בשלטון הצלבנים — פניה , הרי אלה ערי החוף , מופנים היו מבחינה אידיאולוגית , כלכלית ודימוגראפית למערב , אל אירופה . בגבולות המדבריים שמסביב איימו כוחות האסלאם . # רץ > - ש 7 אל הפכה למובלעת נוצרית כים האסלאם , ללא רצון להשתלב במרקמו ובלי שהאסלאם יכיר בקיומה . המבנה הגיאו פוליטי והדימוגראפי השתנה והלך במאה השלוש עשרה , שעה שהגבול של המדינה הצלבנית נסוג מערבה . לתקופה קצרה נוצרו שני שטחי שלטון באח ישראל : השטח הצלבני שנסוג מערבה עד שכל אוכלוסייתו נמצאה מוקפת חגורת חומות בשטח הלחוץ לחוף הים ; והשטח המזרחי , בעיקרו יהודה ושומרון , שנמצא בידי השליטים האיובים , שטרם נפל בידי הממלוכים . שטח זה , שבעליו מתחלפים היו במהירות מסחררת לפי התחזקותו של ענף איובי זה או אחר , תולדותיו הופכים לחלק מתולדות הסביבה המוסלמית , שמרכזיה דמשק , כרך או קהיר . פרט לחילופי שליטים ומנהל שרשמו הכרוניסטים או המצויים בכתובות המנציחות את שמם מאבד השטח זהות עצמית כלשהי , בניגוד לחלק המערבי , שזהותו ההיסטורית ברורה וחיי שליטיו ותושביו ניתנים לעיקוב בשפע המתגבר והולך של תיעוד דימוגראפי , אורבאני , אגרארי ומסחרי . גבולות המדינה הצלבנית נדחקו מערבה ולבסוף הצטמק שטחה עד שלא כלל אלא את שטח קטעי החוף בלבד . ערי הנמל ומבצריהם נפלו או פונו במחצית השנייה של המאה השלוש עשרה . ב 1291 נופלת עכו ולנפילתה ( ובמקצת אף קודם לכן ) השפעה מכרעת על התפרוסת היישובית של הארץ . מפחד בלתי מרוסן מפני מסע צלב חדש ( שאירופה לא יכולה היתה לערכו , ( הורסים השליטים הממלוכים באורח שיטתי את השטח האחרון של הפריחה הצלבנית , את החוף . כך נסתם הגולל על תקופת גדולתו , וחוף זה לא יקום לתחייה אלא כמאה התשע עשרה ובזמננו אנו . החיים בארץ ישראל יזרמו במקצב אטי לאין ערוך בהשוואה לתקופה הצלבנית , ויתרכזו בשטח ההר . לשינויים קיצוניים אלה תהיה רק השפעה מועטה על ההתייחסות האידיאולוגית של העולם הנוצרי לארץ ישראל . תכניות מסע צלב יתרקמו וילכו במשך מאות בשנים ; חורבן pKn יתפרש כהתגשמות נבואות הזעם ; השמירה על המקומות הקדושים בשינויי צורה ותוכן ילוו את תולדות psn עד ימינו אנו . במשך שש מאות השנים שבין נפילת שלטון ביזנטיון והכיבוש העות'מאני של px ישראל עבר היישוב היהודי שערים מרחיקי לכת . אותו חזיון של מאות בתי כנסת שנבנו בין המאה הרביעית והמאה השביעית והוכיחו את כוחו וחיונותו לא יתחדש עוד באותו כוח והיקף . היישוב היהודי נחלש והלך , אם כי כוח ההיאחזות באדמת ארץ ישראל ומאורעות בארץ ומחוצה לה הזרימו עליות שחיזקוהו ואיששוהו . המפריד בין שתי התקופות עולה על המאחד אותן ואף כל תקופה , זו המוסלמית וזו הצלבנית , מתפרקת לפרקים שבהם שונה היה גורל עמנו . pxn מותר להניח בבטחה שהיישוב היהודי לא סבל מעצם הכיבוש הערבי . אדרבה . השתחררותו מעול שלטון אכזר ועוין של ביזנטיון התקבל בברכה . תיאורי היחסים , האמיתיים או המדומים , אף כי מאוחרים למאורעות , מוכיחים את נטיית היישוב היהודי לכובשים החדשים . במשך כמחצית התקופה של השלטון המוסלמי מקוטעות ידיעותינו

יד יצחק בן-צבי

כתר הוצאה לאור


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר