|
|
עמוד:7
• 7 • בֶּרְנָאר נוֹאֵל ( Bernard Noël ) , ומִישֶׁל דֵגוּי ( Michel Deguy ) היוו מרכז לפעילות השירה בצרפת וגם השראה לדורות הבאים . בשער השני ניתן להבחין בשינוי דרמטי בנוכחותן של משוררות . ככל שאנו מתקדמים לכיוון ההווה כך הנוכחות הנשית בעולם השירה הצרפתית גדֵלה והולכת . הפמיניזם בצרפת, בייחוד בשנות השבעים, היה קשור בקשר הדוק לפסיכואנליזה ( הלן סיסקו, ז'וליה קריסטבה, לוּס איריגארי ) ועזר לייצב קול נשי בטוח וברור . בשנת 1980 , מָרגַרִיט יוּרְסְנָאר היא האישה הראשונה שנבחרת להיות חברה באגודת האקדמיה הצרפתית, וזהו אירוע משמעותי בתולדות הספרות הצרפתית . סוף שנות השבעים ותחילת שנות השמונים היו גם תקופת הופעתם של כתבי עת רבים למדי, חלקם בעלי משך חיים ארוך וחלקם קצר, ביניהם Po & sie שנוסד על ידי דֵגוּי ויוצא לאור עד היום, וגם Action Poétique ( הפעולה הפואטית ) , שהמשוררת מָארִי אֶטיֶן ( Marie Étienne ) נמנתה עם עורכיו . בשער זה ניתן לקרוא גם משירתם של משוררי / ות תנועת האוליפו ( OuLiPo ) , קבוצה ספרותית שהחלה לפעול בשנות השישים, אך בניגוד לסוריאליזם — שחדל להתקיים כתנועה, למרות שלא חדל להתקיים כזרם ספרותי — האוליפו היא תנועה שממשיכה להתקיים עד היום כקבוצה של כותבים שפועלים יחדיו על פי השקפה פואטית משותפת . המילה אוליפו היא ראשי תיבות שמשמעותם “מעבדה לספרות פוטנציאלית" . מייסדיה הגיעו מתחומי המדע כמו גם מספרות, והם ביקשו להכניס את הספרות תחת עין המיקרוסקופ : לבחון מה קורה לטקסט הספרותי כשמפעילים עליו מגבלות חיצוניות, אילוצים או אלגוריתמים מוכתבים מראש . התנועה הזו העניקה לספרות הצרפתית פן יצירתי שנוכח בה עד היום, בוודאי בקרב כותבים / ות שמשתייכים / ות לקבוצה באופן מובהק אך גם בתהליכי כתיבה אחרים . הידועים שבחברי הקבוצה — ז'ורז' פרק, רמון קנו, איטלו קאלווינו — אינם מופיעים באנתולוגיה זו אך יש בה שלושה משוררים / ות חשובים /
|
מקום לשירה
|