פתח דבר

עמוד:5

• 5 • האסופה משתדלת לייצג נוכחוּת מגוּונת של קולות פרנקופוניים שאינם בהכרח מִצרפת על מנת להראות מבחר של מקורות השראה, צורות ביטוי, הקשר תרבותי ומסורות פואטיות ( קנדה, לבנון, אלג'יר, תוניסיה, האיים הקאריביים, שוויץ, סנגל ועוד ) . לקבלת העצמאות הלאומית בארצות השונות יש חלק חשוב בפואטיקה של קולות אלה ( בתוניסיה ובמרוקו בשנת 1956 , באלג'יריה בשנת 1959 וברפובליקה המרכז-אפריקאית בשנת 1960 ) . למרות קבלת העצמאות, רבים / ות מהם בחרו להמשיך לכתוב בצרפתית אך מבלי להתעלם מהיותה שפת הקולוניאליזם — שפה שנרכשה לעתים כשפת אם ושפת תרבות ולעתים כשפה שנייה — ומהקונפליקטים הנובעים מכך . אפשר למצוא באנתולוגיה מגוון של צורות פואטיות : שירה קלאסית בהקשר של המסורת הצרפתית ( חריזה, שימוש במשקל אלכסנדרין ) , שירה פרגמנטרית קצרה וגם שירה בפרוזה — ז'אנר רוֹוח בשירה הצרפתית, שהובא לקדמת הבמה ביתר שאת החל משנת 1915 עם עבודתם של מקס ז'קוב ( Max Jacob ) , ופייר רברדי ( Pierre Reverdy ) . השער הראשון מוקדש לחבורה ספרותית מרכזית, שבראשה אִיב בּוֹנפוּאָה ( Yves Bonnefoy ) — מחשובי המשוררים של המאה העשרים בצרפת . כאמור, הקבוצה התגבשה סביב הקמת כתב העת L’Éphémère שפורסם בקביעות בין השנים 1967 - 1972 . חברי הקבוצה — בּוֹנפוּאָה, אֶנְדְרֵה דה-בּוּשֵׁה ( André du Bouchet ) , זַ'ק דוּפַּן ( Jacques Dupin ) , לוּאִי רְנֵה דֵה-פוֹרֶה ( Louis - René des Forêts ) — ייסדו את כתב העת במטרה להגיב לגלים החדשים בספרות הצרפתית ומתוך רצון לתת מקום לְמה שהם הגדירו כ"הפואטיקה של החלוף" . חלקם עסקו גם בביקורת אמנות ולפיכך לאמנות הפלסטית היה חלק נכבד בגיליונות כתב העת, הן באופן ממשי ( שיתופי פעולה עם אמנים פלסטיים, דוגמת אלברטו ג'קומטי ) והן בהשפעתה על הכתיבה — התמקדות בקשר בין המילולי לוויזואלי . הגדרה נוספת לפואטיקה של המשוררים בשער זה —

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא