|
|
עמוד:14
• 14 • אלון אלטרס לא יודעות אִמִּי לֹא יָדְעָה אֶת שְׂפָתִי בִּתִּי לֹא לָמְדָה אֶת לְשׁוֹנִי בְּאַשְׁמָתִי אֲנִי מוֹדֶה, בְּחֵטְא הַמִּלִּים הַזֶּה, וְכָעֵת אֲנִי אוֹמֵר לָהּ, יַלְדָּתִי, לִמְדִי אֲרָמִית, יָבוֹא יוֹם, שֶׁהוּא מִחוּץ לַזְּמַן, רֶגַע שֶׁל אִי-חַיִּים, וּבוֹתִּזְדַּקְּקִי לַמִּלִּים הָעַתִּיקוֹת הַלָּלוּ, הַמְּלַוּוֹת אֶת הָאָדָם אֶל מָקוֹם שֶׁל אַהֲבָה גְּדוֹלָה .
|
מקום לשירה
|