|
|
עמוד:5
• 5 • לפרוזאיות מקורה בגיוון של הואריציה . לכאורה, הדיבור הפרוזאי הוא שטוח, אלא שלמעשה הוא כולל אינספור צירופים חד פעמיים של מוסיקליות, לרוב דיסהרמונית . נהר הפרט הפואטיקה של ילידי שנות ה- 60 היא ברובה פואטיקה . 3 של פרטים המדברים ביניהם שיחת אחד על אחד . היות ופואטיקה זו מתארת בדרך כלל סיטואציות ספציפיות ונקודות מבט יחידאיות היא לא פונה אל הכלל אלא נשארת בדלת אמותיה . זו אינה שירת כיכרות אלא שירת אינדיבידואליסטים . מאפיין זה אינו אקסלוסיבי לעשור זה, אולם הוא נוכח ומרכזי . בנוסף, זו בדרך כלל שירה השואפת לחמוק מהצהרות שיכפיפו את האמינות והקונקרטיות שלה לנרטיב על, קונספטואלי, זהותי או תקשורתי . הספר כמדיום עיקרי שנות ה- 80 וה- 90 עומדות בסימן היחלשותם . 4 של אמצעי הייצור הספרותיים שפעלו במאה ה- 20 : ערבי הקריאה, חוגי הספרות באוניברסיטאות ובעיקר מעמדם המתדרדר של העיתון והספר ( 2001 , Bolter ) . משוררים שפרסמו לראשונה בשנות ה- 80 וה- 90 כתבו ופרסמו טקסטים המיועדים בראש ובראשונה להיקרא מספר, בתקופה שמסמלת דווקא את היחלשותו של הדפוס . מדיום התקשורת משפיע על אופי התקשורת ומכאן האינטימיות והפרוזאיות המאפיינת שירה זו קשורה למקום פרסומו ולמעמדה של הבמה . מפעלים ספרותיים משוררי שנות ה- 60 נמנים במחקר הסוציולוגי . 5 עם דור X-ה ( ילידי שנות ה- 50 וה- 60 ) המאופיינים בהשרדותיות, בחוסר רצון לחולל תמורות, בתחושת שייכות אל הכלל, אך גם בניתוק מנראטיבים גדולים המאחדים את החברה ( , Coupland 1991 ) . עם זאת, רבים מילידי שנות ה- 60 הם משוררים בעלי מפעלים ספרותיים משמעותיים שאינם קשורים בשירתם, למשל, תרגום ( שמעון בוזגלו, רפי וייכרט, טל ניצן, ליאור שטרנברג ) הוצאה לאור ( רפי וייכרט, יובל יבנה, אפרת מישורי, אילן שיינפלד ) , ביקורת ( אריק א . , אלי הירש, גיא פרל ) ובהובלת יוזמות ולעיתים גם מאבקים ספרותיים-חברתיים ( יורם ניסינוביץ', גלעד מאירי, חביבה פדיה, אילן שיינפלד, סמי שלום-שטרית ) . מפעלים אלה נתפסים לעיתים כמאפילים על שירתם של משוררי הדור, בעיקר בשל משמעותם הרבה, או במילותיו של רמי סערי “שִׁירִי חוֹבֵק בְּהַשְׁלָמָה
|
מקום לשירה
|