הזר והפרפר, המדען והסופר

עמוד:15

מעלה | גיליון 3 | תשרי תשפ"ב | ספטמבר 2021 | 15 בפנימה . יתרה מכך, אם טבס לה המחזורית הכימיה הייתה נושא ספרותי ומסגרת לסיפו רים, במסות מדובר בהשאלה - של צורת ההתבוננות של הכי מאי ; התבוננות "מדעית" יותר - על העולם החיצון מזו שהת וודענו אליה בספריו האחרים - של לוי, שעסקו ברובם בעדות . בהקדמה לספר, לוי מתאר את נקודת המוצא לחשיב תו : "להתקבצות דחוסה, כפי - שעושות הכבשים והדבורים בחורף, יש יתרונות : אפשר להתגונן טוב יותר מן הקור או מתקיפות . אבל מי שנמ צא בשולי הקבוצה, או אפילו - מבודד, נהנה מיתרונות אח רים, הוא יכול לפרוש לפי - רצונו, והוא רואה טוב יותר את הנוף" ( עמ' 5 ) . נקודת תצפית זו, החיצונית להתק בצות הדחוסה של הקבוצה - הסגורה ולערכיה המקובעים, באה לידי ביטוי בכל המסות בספר . כפי שכותב לוי עצמו, המסות הן "מעין 'התפרצויות למגרש', חדירות אל מקצועות אחרים, ציד לא-חוקי בשט חים פרטיים, התגנבות יחיד - אל מרחביהן האדירים של הזואולוגיה, האסטרונומיה, הבלשנות" ( עמ' 5 ) ומקצו- עות נוספים שמעולם לא למד באופן שיטתי . הוא משוטט במרחבים אלו כתייר, זר המת בונן מבחוץ על תופעות שונות - המקיפות אותו . אחת המסות היפיפיות בספר, "הפרפרים", מהווה בעיניי דוגמה מצוינת למהלך זה של חיבור בין מדע וספ רות, של ערעור על הגבולות - התרבותיים השגורים . המסה מוקדשת לתערוכת הפרפ רים שהוצגה מטעם המוזיאון - האזורי לתולדות הטבע בטו רינו בשנת 1981 . בפתיחה - לוי מציג את המתח המתקיים בין חזותו הקודרת של החלל – שקִמרוניו הספוגים "בכא בי הדורות" שיכנו בזמנו את - בית החולים הראשי של העיר – לבין תצוגת הפרפרים הצב עוניים והתחושה "בת-החלוף - והעולזת של תלמידים בביקור לימודי" ( עמ' 15 ) שמעניק הביקור בתערוכה . אך המתח מתפוגג במהרה כאשר לוי פונה להתבונן בפרפר מקרוב, לחקור לעומק את מאפייניו ולנסות להבינו . הפרפר אומ נם יפיפה ומושג היופי האנו- שי "התעצב במהלך הדורות - סביב הפרפרים", אך הסיבה לכך היא שאנו מתבוננים בהם מרחוק ומתוך הרגל . אכן, בת רבות שלנו "הצבעים החיים - והסימטריה נחשבים 'יפים' וכך גם הפרפרים יפים" ( עמ' 16 ) , אך אם נתבונן בהם מק- רוב, תחת עינית המיקרוסקופ, "תתחלף ההיקסמות באימה ובגועל . בהיעדר הרגל תרבו תי, ייראה לרובנו האובייקט - החדש הזה מרתיע [ . . . ] כמו מסכה שטנית, פרודיה מעוותת על פנים אנושיות" ( עמ' 16 ) . אם נלמד את הפרפר באופן מדעי, כפי שמתאר לוי, נראה בו מורכבות עמוקה מזו של הסימבוליות התרבותית גרי דא, כסמל של יופי ותו לא . - ההיקסמות האגבית מתחלפת בהיקסמות מדעית אל מול מאפייניהם יוצאי הדופן של הפרפרים כזן . במוחם השוקל "שבריר מיליגרם הם יודעים לאגור את האומנויות של האורג, הקדר, הכורה, הרוצח באמצעות רעל, מניח המלכו דות והמינקת" ( עמ' 16 ) . ריבוי - היכולות הזואולוגיות שחלקן נתפסות מן הבחינה התרבותית כחיוביות או כשליליות, מד גיש את הטבע הרב-גוני של - הפרפרים . במהלך חייהם הקצרים הפ רפרים משנים "את צורתם - ולובשים צורות שונות זו מזו יותר משונותה של הארנבת מזאב-המים" ( עמ' 15 ) . עם זאת, טוען לוי, המאפיין המד עי הזה משליך בתורו חזרה גם - על התפיסה התרבותית . יופיו של הפרפר תמיד משמר בתוכו את המטמורפוזה שעבר, מט מורפוזה שמכילה את המורכ- בות עוד בטרם נפנה למיקרו- סקופ ולתכונות הזואולוגיות : - "המעבר מזחל לגולם, ומגולם לפרפר, מטיל צל מתרה ארוך . כשם שהפרפר יפה בהגדרה והינו קריטריון היופי שלנו, כך הזחל ( 'חרק פגום', אמר עליו דנטה ) מכוער בהגדרה : מגושם, איטי, עוקצני, זללן, שעיר, רפה שכל, וגם הוא סמלי בתורו, סמל הגסות, החסר, השלמות שלא הושגה" ( עמ' 17 ) . למרות יופיו ואולי דווקא בגללו, גם ברמה הסימ בולית, המטמורפוזה של הפ- רפר מזכירה לנו את המוות . - ברגע הולדתו של הפרפר נו תרת אחריו הפקעת הקרועה, - סמל למותו של הזחל ולידתו מחדש כיצור אחר, שונה ממנו לחלוטין . לבסוף לוי מזהה את ההיב טים המדעיים והתרבותיים - שאותם תיאר, בספרות . לוי מציין כי מלוא מורכבותו של הפרפר באה לידי ביטוי בעמוד האחרון של יומנו של הרמן הסה . סמל היופי שעולה ממנו "ניחוח של סימן שליו המב שר את המוות" מגיע לביקור - חטוף אצל "הסופר וההוגה הזקן, במקום ההתבודדות שלו [ . . . ] 'משהו כהה, דומם, כמין רוח-רפאים' מתרומם במעופו : זה פרפר נדיר, פרפר גלימת האבל בעל הכנפיים החומות- סגולות, והוא נעמד על כף ידו" ( עמ' 18 ) . הפרפר מסמל בעמוד אחרון זה של היומן הן את היופי והן את המוות – את המטמורפוזה הסופית הצפויה לסופר הזקן . כך לוי משלב את הריאלי עם הסימבולי במסה זו . כל זאת תוך התבוננות המערע רת את המערכת השגורה של - הסימנים וחודרת מעבר להרגל התרבותי . כמו זר החוקר תופ עה לא מוכרת הוא מנתח את - היבטיו השונים של היצור שנ גלה אל מול עיניו . במסות אכן - נוצרת חוויה של הזרה מול העולם הנשקף . הקורא חווה אותה יחד עם הסופר, באמ צעות הפירוק של מושג הפר- פר שמייצר לוי . במקום תיאור - שגור של יופיו, אנו פוגשים במבט מורכב, מדעי וספרותי גם יחד, המשנה את אופן הס תכלותנו על היצור הזה . מה- לכים דומים באים לידי ביטוי - גם במסות האחרות המכונסות בספר זה במגוון רחב של נו שאים, כגון חיפושיות, פרעו- שים, ביטויים שגורים, הבית, - הפצצה האטומית ותופעות רבות נוספות . ההזרה שנוצ רת בקורא אל מול התיאורים - וההבחנות של לוי על תופ עות אלו מלווה אותו זמן רב - לאחר הקריאה . הפרפר הבא שיתיישב על מעקה המרפסת בשעת בוקר מוקדמת כבר לא יהיה סתם עוד פרפר יפיפה . ככה זה מתחיל להתקבצות דחוסה, כפי שעושות הכבשים והדבורים בחורף, יש יתרונות : אפשר להתגונן טוב יותר מן הקור או מתקיפוֹת . אבל מי שנמצא בשולי הקבוצה, או אפילו מבודד, נהנה מיתרונות אחרים, הוא יכול לפרוש לפי רצונו, והוא רואה טוב יותר את הנוף . הגורל שלי, בסיוע החלטות שקיבלתי, הציב אותי הרחק מן המתקבצים : כיותר-מדי כימאי, וככימאי זמן רב מדי, לא יכולתי לראות בעצמי איש-רוח אותנטי ; וכמי שהנוף — הרבגוני, הטרגי או המשונה — הסיח את דעתו יותר מדי, לא יכולתי לחוש שאני כימאי ברמ"ח איברי . בקיצור, פסעתי לבדי, בדרך מתפתלת, ריחרחתי פה-ושם, וגיבשתי לעצמי השכלה תרבותית לא סדורה, רבת-פערים ויומרנית . כפיצוי מצאתי הנאה ושעשוע בִּצְפייה בעולם תחת אורות לא-רגי לים, ואפשר לומר שהפכתי את אמצעי התצפית על ראשו : הבטתי - בדברים טכניים בעין של איש-רוח, ובענייני הרוח בעיניים טכניות .

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא