הזהו אדם?

עמוד:6

6 | מעלה | גיליון 3 | תשרי תשפ"ב | ספטמבר 2021 או מזור . תחילתם בכאבי ☞ ראש ובכאבי גב מציקים שמהר מאוד "נהיו משונים יותר ויותר . יובש תמידי בפה וחו סר תחושה בלשון . פריחה בכל - הגוף . הרגליים שלי נרדמו כל הזמן [ . . . ] גבשושיות משונות הופיעו לי על העור ונעלמו" ( עמ' 11 ) . היא מבקרת תדיר אצל רופאים, מבצעת בדיקות דם וביופסות, ובאין תוצאות האשם המרכזי נעוץ בלחץ נפשי כמובן . חברתה היחידה של מרי היא צ'נדרה, אדם מואר ורוחני, שבמהלך הרומן נעלמת ונהפ כת למעין רוח רפאים שנוכחת - רק בהתכתבויות במייל, והיא מעודדת אותה לפנות לטיפו לים אלטרנטיביים שונים שלא - מסייעים . בתחילת הספר מרי, בעידודה של צ'נדרה, מתנסה בטיפול ראשון של קפ"אות – קינסתזה פנאומתית אדפטיבית ( המצאה משעשעת מאוד של הסופרת ) . במהלך הטיפולים מרי מגלה ש"הפנאומה [ הנפש או הכוח היצירתי של הנשמה, צ"נ ] נמצאת במצב של תוהו ובוהו ומתח והם גורמים לה תנועה תמידית [ . . . ] הפנאומה שלך מבקשת שיתעלמו ממנה ויטפלו בה במקביל" ( עמ' 27 ) , ובקיצור – מי אמרה פוסט- טראומה ולא קיבלה ? טיפולי הקפא"ות מתגלים כיעילים אך יקרים, ומרי נמצאת בחו בות עצומים בשל חשבונותיה - הרפואיים, נסיעותיה המרובות לחו"ל ולימודיה האקדמיים . ומה תעשה כל אמריקאית ממוצעת שנמצאת בחובות כדי לממן טיפולים יקרים ? כמובן, תענה על מודעה מסתורית שנ שמעת כמו הצעת עבודה לסו- כנות ליווי ולא תפתח חשבון - לינקדין . זו המסגרת, ואף שאולי היינו מצפים לגיבורה שסובלת מנטייה להרס עצמי ומחבלת באופן אקטיבי בחייה, זהו אינו הסיפור פה . הטראומה נוכחת ולא נוכחת, עולה מתיאור די סכמטי ונטול רגש של העבר באמצעות פלאשבקים, ואולי הדבר היחיד שהיא מספקת לו הסבר זה היווצרות דמותה של מרי, שהיא חכמה מאוד ורגישה, אבל גם מנותקת ולא מחוברת לעולם שהיא חלק ממנו, בעיקר רגשית אבל גם חברתית . במהלך ריאיון עבודה שנערך עם מרי, אנחנו מגלים שהיא מנותקת טכנולוגית – מטלוויזיה, מאינטרנט, מטלפו נים חכמים וממחשב, אבל גם - ממקורות מידע אנלוגיים כמו כתבי עת ועיתונות . לכאורה, היעדר הידע "החברתי" הזה נעוץ בהתבגרותה בבית מבו דד ביער עם אב שתלטן וק- נאי דתי ; ועם זאת, מרי גרה - כבר שנים רבות בניו יורק . הפער בין האינטליגנציה האינ טלקטואלית והרגשית של מרי - לבין התנהלותה בפועל מעורר שאלה : האם אני יכולה לה תייחס אליה, ובכן, כאנושית ? - בעיקר בשל התחושה שמרי אינה סובלת מפיגור חברתי, אלא חווה את המציאות באופן אחר, כפי שהיא מעידה על עצמה : "לפגוע במישהו שאת אוהבת – איזו פעילות אנו שית" ( עמ' 269 ) . אגב, הת-- שובה לשאלה הזו, או לפחות אחת מהן, היא אירוניה . אירוניה היא כלי ספרו תי קסום שמציב בפנינו מספר - אתגרים . הראשון, שהוא מעט מכליל, נוגע לכך שדור הקוראים שאליו מכוון ומד בר הספר פחות מיומן בזיהוי - ניואנסים וקריאת סאבטקסט – ועל כך נכתב ודוּבר ; והש ני הוא אירוניה מתפרצת שנו- רית לכל עבר וגורמת לקוראת - הרגישה לתהות : רגע, אז למה בעצם התכוונת ? מחד גיסא הטקטיקה הזו דורשת מאיתנו להיות קוראים רגישים ומלאי תשומת לב, ומאידך גיסא שו לחת אותנו למסע מחשבתי - בעקבות אידיאולוגיות, אמונות ותפיסות שנשתלו באופן מכ וון – או שלא – בטקסט, ולא - לכולן צריך להתייחס ברצינות תהומית ; מה שנקרא - over thinking . הרומן מחולק לשלושה פר קים . השניים הראשונים מסופ- רים בגוף ראשון מפיה של מרי, - ואילו השני – המתעסק בני סוי שאליו מצטרפת מרי כדי - לממן את חובותיה – מסופר בגוף שלישי מאת מספר עלום ויודע-כול . זוהי טכניקה ספ רותית שגוּרה ומוכרת שהייתה - דומיננטית מאוד במאה ה- 20 – מקפקא עד לתומאס מאן בואך וירג'יניה וולף – שבמ פגש עימה הגנותינו יורדות, - כלומר לרוב לא נתהה מי הוא אותו מספר, מהיכן הוא שואב את הידע שלו ואם הוא בכלל דמות אנושית ולא הפאנטום של הרומן . ועם זאת, במפ גש עם הקול הזה לאחר מאה - עמודים של "חשבתי, עשיתי וראיתי" ישנה הזרה למהלך המוכר לנו . זהו רגע של יופי במכניזם של הסיפור, כי הוא מאפשר התבוננות וכניסה פני מה לדמויות נוספות שהן אינן - הגיבורה עצמה, ומציע לנו רב- קוליות, גם אם באופן זמני ומ ניפולטיבי . זהו מהלך שמדגיש - ביתר שאת את הניגוד בין מרי לבין סביבתה, ומציג את המנ גנונים שעומדים מאחורי היח- סים הבין-אישיים שמתכוננים - במציאות, ובעיקר מייצרים את החוויה הפרשנית שלנו מולה . הניסוי המדובר בודק את היכולת של בני האדם לבחור בחירות טובות יותר בעבור עצמם על-ידי בחינה מדעית של מנגנוני הפעולה הרגשיים שלהם, ובפועל על-ידי יצירת מניפולציות טכנולוגיות על הרגשות – השוד ושבר של הניסוי . במרכז הניסוי, ומא חוריו, עומד קורט סקיי, כוכב - קולנוע פופולרי מצליח ומיוסר שאינו מצליח להשלים סרט עצמאי שיצר, יצירת המופת של חייו . מאחורי הקלעים קיים מערך שלם של מדענים, והמ שתתפות הן נשים שלחלקן אנו - מתוודעים באופן מלא יותר : הן אמורות למלא היבט מסוים כבנות זוג לקורט – החברה האינטימית, החברה האימהית, החברה הכועסת והחברה הר גשית, תפקיד שאותו ממלאת - מרי . הכול מהונדס, מתוכנת ומבויים, גרוטסקי בדיוק כפי שזה נשמע . בחלק השלישי והאחרון, וגם הקצר ביותר ברומן, במסע לה תמודדות עם העבר והטראומה, - מתקיים מפגש שיש בו רוך וח מלה אבל אין בו התרה, או – - כמה מפתיע – תשובות . דווקא במפגש האחד לפני אחרון של מרי עם אד, המטפל בקפא"ות, הוא אומר לה : "'משהו הסתדר, משהו השתנה בך,' הוא אמר . 'את יודעת משהו . ' 'אני לא יודעת כלום'" ( עמ' 272 ) . כפי שציינתי קודם, זהו רומן שבמרכזו עומד ניגוד : בין הד מויות השונות ובין מרי, בין - העולם הפנימי לעולם החיצו ני, בין מה שיודעים למה שלא - יודעים ובין מה שאפשר לח קור למופלא ולנעלם . במפגש - האחרון של מרי עם קורט, הוא מגיע לביתה בליווי מצ למה ואומר שמבחינה מדעית - הם היו מאוהבים ואין להכחיש זאת . למרבה האירוניה הפ רידה עצמה היא מהלך מתו- סרט, כשחוזרים על השורות - שוב ושוב עד שמתקבל הטייק הנכון . ובכל זאת, מרי יודעת "שמה שהרגשתי כלפיו לא היה אהבה שאינה תלויה בדבר אלא מחויבות, תחושה שהוא הבע לים שלי – כמה עצוב לחשוב - ששני הדברים עשויים להראות במוח כמו אהבה, שאי אפשר להבחין בהבדל מבחוץ" ( עמ' 269 ) ; גם אם הניסוי מועד לכישלון מדעי, למהלך שלו יש פוטנציאל אומנותי . הקו העדין של הרומן מת חמק באלגנטיות פיוטית ממתן - תשובות מוחלטות על הסוגיות השונות שעולות בו, כמו היכו לת להנדס את הרגשות המו- שפעים ממילא מהסביבה החי- ככה זה מתחיל- לפחות בוקר אחד הייתי בטוחה לחלוטין, אם כי רק לכמה שעות, שכל מה שבאמת יכול לקרות לי אי-פעם כבר קרה לי . התעוררתי באלכסון במיטה, לא היה לי לאן ללכת, לא היו לי שום צרכים מידיים לספק, שום אורח לצפות לו או טלפונים לעשות . צפיתי בתה אדום שנחלט במים חמים . הספל חימם את כפות ידיי . האמ נתי שזה נגמר . - הרמתי את התריסים וראיתי אותה עומדת באמצע הרחוב, נוע צת את עיניה בחלון שלי בקומה השנייה כאילו היא יודעת בדיוק - איפה אני, כאילו חיכתה לרגע הזה . מבטינו הצטלבו — אשלי . הספל החליק והתנפץ, והתה צרב את כפות רגליי . אני מנסה לא להיות בטוחה כל כך יותר .

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא