הביוגרפיה הראשונה של דנטה

עמוד:12

12 | מעלה | גיליון 3 | תשרי תשפ"ב | ספטמבר 2021 הדורות הבאים עד שכ תיבתי אולי תאפיל עליו יותר - משתוסיף לו זוהַר, אם כי אין זו כוונתי ואין זה רצוני" ( שם, עמ' 13 ) . אין הכוונה שכתיב- תו של בוקאצ'ו תהיה כה נפ לאה עד שתאפיל על זוהרו של - דנטה, או שהיא תהיה שגויה ובמקום להבהיר את חייו ויצי רתו תעמעם אותם, אלא – כפי - שנדמה לי – העמעום הזה עשוי לנבוע מהצבת אהבתו של המשורר למשורר במרכז, ואז הנושא אינו המשורר אלא אהבתו אותו ; מחווה שבלשוננו היום היינו מכנים אותה "נר קיסיסטית" . אבל בוקאצ'ו אינו - חוטא בה . נראה שהדבר מט רידו גם אם הוא מכנה אותו - בלשון אחרת : חשוב לו, והוא יתנצל על כך, לומר ככל יכול תו את האמת על דנטה האיש, - והוא יתאר את רגזנותו, למשל, בכל הנוגע לעניינים פוליטיים . אהבתו היתרה של דנטה ( המ שורר, לא עולה הרגל ) לא מכ- רסמת בווירגיליוס על-ידי כך - שהוא בוגד בו טרם הכניסה לגן עדן, אלא מותירה אותו מובהק ושלם, דחוי וזוהר בדמיוננו . היום אני מבינה זאת . בוקאצ'ו נולד ב- ,1313 כשדנטה היה בן ,48 ומזה שלוש-עשרה שנים בגלות . הוא לא הכיר את דנטה, אך הוא הכיר חלק מבני משפחתו, כמו את בתו של דנטה, הנזי רה ביאטריצ'ה, וכן קרוב מש- פחה של ביאטריצ'ה פורטינרי, - אהובתו של דנטה, זו שפגש כשהיו בערך בני תשע, פגישה שהייתה בעבורו התגלות שלא דהתה . אין ספק שהיותו פחות או יותר בן זמנו של דנטה, בן אותה עיר, מרקע דומה, והיכ רותו עם קרובים וידידים של - המשורר, הכשירו את בוקאצ'ו להיות הביוגרף הראשון של דנטה . אך אין זו ביוגרפיה רגי לה . זוהי ביוגרפיה של משו- רר על משורר בתקופה שבה - האמינו בחזיונות, כמו גם בה תגלויות – והבנתו של בוקאצ'ו - את חייו של דנטה, את הופעתו בעולם ואת כתיבתו, היא הכרה לא מהוססת בכך שהמשורר ( שהעיר סילקה מקרבה ) הוא מתת אלוהי המציין את שיבת המוזות "המגורשות מאיטליה" . לחשוב על משורר כעל סולל דרך, סולל דרך למוזות אל תוך ההיסטוריה – זוהי הרפתקה ראויה . אך כדי שהיא תתחיל או תימשך משורר מקבל על עצמו לאהוב משורר אחר : לכ תוב עליו, ללמד אותו, להלל - אותו מבלי שאהבתו העצמית תאפיל על אהבתו למשורר . המחווה של בשבח דנטה נפ- תחת ונסגרת בחלום . בוקאצ'ו מזהה את עצם חייו של דנטה ככלכלה של חזיונות מעבר לכל קושי ואסון אפשרי שדנ טה חווה ( גלות, עוני, ביזוי בידי - עיר ההולדת, הזדקקות תמידית לחסדי פטרונים ) , וממסגר את הביוגרפיה שהוא כותב על המ שורר בחלום . חלום שאימו של - דנטה חלמה בהיותה בהיריון, ובחלומה היא יולדת בן שנה פך לטווס . בפתח בשבח דנטה - בוקאצ'ו מסתפק במדרש שמו של דנטה ובהבנה של הולדת הבן הטווס כסימן לשיבת השי רה המתה לחיים, אך בחתימת - הספר בוקאצ'ו מפרש בדקדק נות את החלום המפורסם, ויש - בפרשנות חלומות של תקופה אחרת משלנו לעורר תמיהה ופליאה ולעיתים קוצר רוח . שִמעו את בוקאצ'ו בסוף בשבח דנטה בניסיונו לתהות על דנטה כטווס בחלום האם : "קולו של הטווס הוא בעל צליל איום ונורא . . . מי מקים זעקה נוראה משלו, כאשר הוא מגנה בתו כחה מרה כלענה את חטאיהם - של רבים שעודם חיים בימיו, וכשהוא מעניש את חטאי בני הדורות שחלפו . . . לכן, בכל הנוגע לצד זה של פועלו אפשר לומר שקולו איום ונורא באמת" ( עמ' 76 ) . הפרשנות האלגורית המשמשת את בוקאצ'ו בקריאה של חלום האם מלווה בקוצר נשימה . אנחנו על סיפו של עולם סגור שעומד להיפרץ . ובוקאצ'ו כמעט ואומר זאת כאשר אומר "אני יודע היטב שהפירוש שהצעתי לחלום אימו של משוררנו שטחי ביותר" ( עמ' 77 ) . שוב רפיון היד הכו תבת . לפעמים היד הזו מרגישה - את מותה של ספרות אחת ואת בואה של ספרות אחרת, ואת הצורך באסטרטגיות פרשניות אחרות, שכן הספרות האחרת, החדשה, יש בה מהכוח המפכח ביחס להווה המשכר והממכר . ואת זה בוקאצ'ו יודע בוודאות ביחס לדנטה . שזו שירה אחרת, שירה ששרה בלשון היום-יום האיטלקית את מאורעות העו לם הבא, המקביל, עולם שעד - עתה לא נמצאה לו שפת היום- יום ולא נמצאה לו הארכי טקטורה האדירה – ממעמקי - האדמה הקפואים של הרוע שהוא סכלוּת ואוטומטיזציה, ועד גן העדן הנפתח לשוש נה האלוהית, העמוקה בממדי - האור והתבונה מעומקו הקפוא של הגיהינום . הקומדיה של דנטה, שבוקאצ'ו הוא הראשון שכינה אותה "אלוהית" ב בשבח דנטה , שם שידבק בה מאוחר יותר, מהווה מקור לפליאה בעבורו לא פחות משהיא בע בורנו . יצירות של משורר יכו- לות להצביע לזמן עתיד, לבקש - להן בעתיד קוראים וקוראות . אך הן חייבות גם קוראים בני זמנן ובני הזמן שאחרי זמנם – בתוך ההיסטוריה של הקריאה נצברת שיחה על קריאה, קני המידה של הזמנים, פוטנציאל ההשבה של עניינים גנוזים, כמו גם גבבה שיש לסלק על מנת לאפשר ליצירות לנוע לעברנו לא פחות משאנו נעים לעברן . הקריאה ב בשבח דנטה מפגישה אותנו, בין השאר, הן עם עיוורונותיו של בוקאצ׳ו ( למשל הגינוי החריף שבוקאצ'ו מגנה את הנישואין, שיותר משהוא מעיד על נישואי דנטה ללא ספק שופך אור על בוקאצ'ו ) והן עם העיוורונות שמאפיינים את תקופתנו, למשל הבוז לפרטיות והנטייה לטריוויאליזציה של קומפוזי ציות מלאות מחשבה והשראה - על-ידי פרימה חסרת היגיון אל הפרט הביוגרפי . ואולי זו הסיבה שבוקאצ'ו ממסגר את הביוגרפיה של דנטה בחלום – כמו גם מרצף את הספר בחלו מות וחזיונות נוספים – מחווה - של כבוד כלפי מה שאין למש מע שוב אל הצפוי והנודע . - מי שדנטה יקר לליבה תשמח שמחה גדולה בספרו של בוקאצ'ו, המשמש כמקור לא אכזב לידיעות שלנו על דנטה, כמו גם לפולמוסים אקדמיים סביב שאלות נכונוּת הפרטים שמוסר בוקאצ'ו והאופן שבו הוא מספר את מה שמספר וכן הלאה . אך נדמה לי שכל מי שמתעניין ביחסים בין כותבים, בחיי הספרות, בחשיבות של מסירה של כוחות היצירה בזמן, ימצא עניין בספר הצנום הזה . אריאל רטהאוז תרגם את בוקאצ'ו לעברית חגיגית וגמי שה, שתענוג לקרוא אותה . אח- רית הדבר שלו מאירת עיניים, - ומיטיבה למקם את בשבח דנטה בתקופתו כמו גם בזיקה לזמננו, ואולי יהיו קוראים שיהנו יותר מהספר דווקא אם יהפכו את אחרית הדבר לכניסה אליו . כך או כך לא כדאי להחמיץ את המסה היפה של רטהאוז . אבל עכשיו לְמה שבאמת עמד לנגד עיניי – וזוהי אמירת תודה . למה הקל הוא הקשה ? כי לפעמים צריך לחכות לבהירות באמצען של הנסיבות . לרגע שבו, למשל, אנלוגיה מא פשרת לתת קול בציבור : - דנטה, מפלגה של איש אחד, של מרי ויופי שמשרטטים עד היום אופק שלעברו ניתן לנוע ; ישראל כרמל, הוצאה של איש אחד, אביר, אוהב משוגע של ספרות, שמעמיד במשך שנים רבות ספרייה שהיא מימוש של מרי ויופי וקריאה לעתיד באמ צעו של הווה שיכור . - ככה זה מתחיל סולון – מי שחזהו הומשל לְמִקדש אנושי של חכמה אלוהית, ושחוקיו המקודשים עודם משמשים לבני דורנו עדות ברורה לצדק הקדמונים – רגיל היה לומר, כפי שמספרים כמה מחַברים, שכל מדינה מהלכת ועומדת על שתי רגליים, ממש כמונו ; וברוב חכמה ודעת הוא הטעים שלרגל-ימין שלה ייחשב הסירוב להשאיר מעשה פשע בלא עונש, ולרגל-שמאל – מתן הגמול לכל מעשה טוב . עוד הוסיף, שאם ייגרע או לא יישמר כראוי אחד משני הדברים האלה, אם מרשעוּת אם מרשלנות, כי אז בלי ספק המדינה אשר תנהג כך תיאלץ לצלוע ; וסבור היה שאם, לאסונה, יפשעו בניה בשני הדב רים גם יחד, כמעט וודאי הוא שלא תוכל לעמוד כלל . - ☞

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא