חוש הביקורת: פואטיקות דָחף ורָחף

עמוד:9

מעלה | גיליון 3 | תשרי תשפ"ב | ספטמבר 2021 | 9 מלבד קטגוריזציה חדש נית של שירה, חלומי העניק - לי גם התנסות בחוויה טרום- מילולית של ביקורת הספרות כְּחוּשׁ ; מעין ריאליזציה של המטפורה ( אולי של הסי נסתזיה ) – חוש הביקורת . - מטפורה זו היא תולדה של מטפורות אחרות, חוש אסת טי וחוש טעם . בהנחה שחוש - ביקורת הוא מטאפיזי כמו חושים דומים אחרים ( הזמן, ההתמצאות, החוש השישי ועוד ) , אזי הוא תוצר של שילוב אינטואיטיבי בין גוף ( טעם ) ואינטלקט ( מילים ) ; כמו החוש האסתטי שמורכב מהשילוב שבין קליטת החו שים לפרשנות שכלית . עם - זאת, לכאורה יש כאן אוק סימורון : מחשבת הביקורת - איננה אינסטינקט פיזיולוגי, אלא רק מחשבה ; אולם גם מחשבה נוצרת במקום כלשהו בגוף, כנאמר : "וּמִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱלוֹהַּ“ ( איוב יט, כו ) . תפקיד הביקורת הוא לה גיב ליצירות בזמן אמת, לרוב - עד כשנה מצאתה לאור של היצירה, ובאופן תמציתי . מכאן שהיא באה רק לביקור, כלומר להתארח לזמן קצר יחסית . ביקורה של הביקורת נועד לקרב, אך קִרבה מחייבת גם תקרובת – קורבן . מכאן שאולי גם הזיקה השורשית בין ביקורת ( רוח ) להקרבה ( חומר ) היא המשך סובלימטי בי של פולחן הקרבת הקורב- נות . המבקר משתמש ביצירות - ספרותיות כזבח לאלוהיו – יהיו אשר יהיו ( חשיפה במ דיה, אידיאולוגיה ספרותית, - פרנסה וכו' ) . הפולחן הקדום דרש דיוק מרבי בביצוע, הת כוונות טהורה ויראת קודש . - ביצוע פגום, לפחות בבית המקדש, הביא לידי עונשים כבדים למקריב, ולעיתים אף לקולקטיב ; לכן העוסקים במ לאכה נמנו עם האליטה החב- רתית . במידה רבה כך אמורה - לפעול גם ביקורת הספרות : עליה להיות אותנטית, ול פעול בהתאם לתום לב של - המקריב והכבוד הנהוג בהכנ סת אורחים ; כך תביא לקירוב - לבבות . אלא שלא אחת ביקורת הספרות היא שלוחה שיווקית המציבה את ערכי תרבות הצריכה מעל לחושיה הב ריאים של הביקורת . הנחת - היסוד הכלכלית במדיה היא שמוסד ביקורת הספרות אי ננו רווחי, ולכן הוא תלוי - בין השאר בקרנבל תקשורתי – בהדי פיצוצים של מניפול ציות ומדון, ובשעתוק זול וב- טוח של קלפים מנצחים . לפי - ההיגיון הקפיטליסטי היצירה הספרותית היא חומר גלם תעשייתי המייצר כוח ופר סומות, שממנו ניתן להתקיים - ואולי אף להפיק עוד הכנ סות ומשאבים . לכן קנוניז- ציות ( הכתרות והדחות ) , פייק - ניוז ופרובוקציות הם אמצעי ייצור לגיטימיים בתעשיית הביקורת, כי יש להם חלק חיוני בהישרדותה, שלא לומר אולי אף בצמיחתה . באופן הזה ביקורת המשרתת צר כים שיווקיים עלולה להקריב - ספרות טובה או רעה למולך הכסף, הפוליטיקה והתקשו רת על-ידי הטיית אמיתות - ספרותיות ; היא איבדה אמון ביכולתה ליצור עניין במהות הספרותית ללא דרמה וטלנו בלות . - יש השלכות למציאות הצ רכנית והתקשורתית המורכבת - שבה פועלת ביקורת הספרות : תגובות אותנטיות של חוש הביקורת, כגון משיכה ועו נג, דחייה ועצבנות, אקסטזה - ושעמום, עלולות להיטשטש על-ידי אינטרסים חיצוניים וזרים של כוחות השוק . לנו כח מבחן קריאה זה יש מקום - לעדכן מעת לעת את ארגז הכלים הביקורתי . דיון בח וויות קריאה חושניות – כמו - רחף ודחף – עשוי לחזק מג מות אותנטיות של ביקורת - הספרות . אלו נקודות מבט פרימיטיביסטיות המחויבות לקשב פנימי, לחוויה הטהורה של הגוף הקורא, והן כרויות לחוש המאגי של הביקורת . פואטיקות דחף ורחף כאמור, החלום העניק לי שתי קטגוריות ביקורתיות, דחף ורחף, שנועדו לנסח חוויות קריאה נטורליסטיות שעל סף התודעה – הגדרות של חושי קריאה הנסמכים על הבנה ספרותית כחוויה גופ נית . אלו שני מונחי ביקורת - ספרות מקוריים המחוללים ביניהם דיאלקטיקה שמרחי בה את הבנת הנקרא . זוגיות - ביקורתית זו מבוססת על שתי חוויות קריאה חושניות שונות : דחוקה ומאומצת או מרחפת וצפה . הן מספקות ני סוח של חוויה גופנית המגי- בה למידת הבהירות וממילא - התקשורתיות של טקסטים, כלומר פואטיקות אלו קשו רות בעיקר לזמינות הטקסט - בחללי ההבנה של הגוף, ולת חושות לא שיפוטיות מנוגדות - כמו נוקשות ורכות . התביעה הראשונה של הגדרות אלו היא לחוש את המגע הספונטני עם השיר על פי טבלת מאמצים : עד כמה הקריאה בשיר קשה ומאומצת ועד כמה היא קלה וזורמת ? אומנם תגובות הקוראים יחסיות ומשתנות בהתאם למיומנויות קריאה, אבל גם בהתחשב בכך ניתן לקבוע שיש מגוון רב של מעכבי קריאה אובייקטיביים : אניג מה, אי-קוהרנטיות, רמיזות - לטקסטים פחות מוכרים, פי זור אסוציאטיבי, ערעור יחסי - סיבה-תוצאה, לשון לא תקנית ועוד . לכן על מנת לבוא בש ערי שיר-דחף הקורא מחויב - להידחק אל קִרבו באמצעות הפעלת עוצמה נפשית וספרו תית, נחישות, מסירות וסקר- נות ; ואילו בקריאת שיר-רחף - אין צורך להפעיל עוצמה, אלא לוותר לקלות – לעיתים הבלתי נסבלת – של הטקסט, ולצלול לתוכו . אכן, טקסט תקשורתי דורש פחות מאמץ קריאה מטקסט לא תקשורתי, אך ייתכן שבעבור קוראים מסוימים פואטיקת רחף היא משעממת ויוצרת אי שקט, כך שהיא נחווית באופן פר דוקסלי כקריאת דחף ; בכל - מקרה היא לא דורשת משאבי זמן וכוח גדולים כמו בפע נוח צופן, אלא התגברות על - דחייה . פואטיקת דחף נעה על פני מנעד של תקשורתיות נמוכה, מושהית, ואי תקשורתיות . שורשי הפואטיקה הזאת במסורת נביאים כמו יחז קאל וישעיה . למעשה, ככל - שאנו חוזרים אחורה בזמן, הפואטיקה תרגיש יותר דחף מרחף עקב הפערים שבין העברית המדוברת של ימינו לעברית הקדומה והשימוש העצום באלוזיות למקורות . בשירה הישראלית-עכשווית ניתן למנות משוררי דחף מו בהקים ( לפחות בקורפוס גדול - משירתם ) , כגון אמיר גלבע, יאיר הורביץ, נורית זרחי, משה סרטל, שמעון צמרת, יוסף שרון, לאה אילון, אמי רה הס, חביבה פדיה, גלי דנה - זינגר, נוית בראל, דניאל עוז, אייל שלום, יונדב פרידמן ואחרים . הינה לדוגמה שיר ללא כותרת מאת שרון אס : הַמִּסְתּוֹרִין אֵינוֹ בְּעוֹכְרַי אוֹ בְּדָמִי / הוּא בְּעֵינַי כְּשֶׁאֲנִי מֵי טִיבָה לְהַבִּיט / אֲבָל לָרֹב אֲנִי - מֻטְרֶדֶת / כָּל מַה שֶׁאֲנִי אוֹחֶ זֶת בּוֹ לְהַצָּלָתִי / מֵעִיק – מִי - שֶׁרָאָה אֱלֹהִים / וְלֹא מֵת, וּמֵת בְּשֶׁל הֱיוֹתוֹ לְפֶתַע אֵל / אֵינוֹ יוֹדֵעַמַה גּוּפוֹ לְאָן מוּעָדוֹת פָּנָיו / וּמָה הָאֹכֶל הַנָּכוֹן – קַנְ קַנִים רֵיקִים מֵחָלָב / אוֹ פַּלָצוּת - הָרֹךְ שֶׁל פְּנִים הַלֶּחֶם ( אס , מוזיקת הנתיב הרחב, 2015 : 54 ) . זהו שיר בעל אופי מניפסטי . הוא תובע מהקורא השקעה יצירתית רבה בפענוח כדי להיכנס באופן כלשהו אל בין שורותיו . המסתורין ואי הוודאות הם סוד הקיום, ובר גע ההתבהרות יש מוות ( "מִי - שֶׁרָאָה אֱלֹהִים / וְלֹא מֵת, וּמֵת בְּשֶׁל הֱיוֹתוֹ לְפֶתַע אֵל" ) . אף שניתן להבין את השיר באופן כללי, הזיקות בין המוטי בים בשיר – מסתורין, טרדת - האני, ראיית האל וכו' – מו בנות לאחר מאמץ רב ואולי - אף אינן מובנות כל צורכן . התיאורים מעוצבים בין השאר על-ידי צורות, כגון מצלול, שמכפיפות את התוכן באופן כמעט מוחלט ; למשל, רצף האסוציאציות הצלילי בין "מוּעָדוֹת פָּנָיו" ו"פְּנִים הַלֶּחֶם" מהדהד את מצוות לחם הפנים שהיתה נהוגה בימי בית המ קדש, אך ההקשר הסמנטי בין - האסוציאציות לא מתבהר, כי מטרתן העיקרית היא ליצור ☞-אווירה ; לכוון את הקו

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא