מלכת הדרמה

עמוד:5

מעלה | גיליון 1 | אדר תשפ"א | מרץ 2021 | 5 גאווין יוּאַ רְ ט דבר המבקר יוּאַרְט קַל דַּעַת וְשַׁבְרִירִי נוֹרָא . יוּאַרְט מֻגְבָּל, יָדוֹ קָצְרָה – לַמְרוֹת שֶׁלְּעִתִּים הוּא יוֹדֵעַ לְהַעֲלוֹת בַּקּוֹרֵא חִיּוּךְ יָגֵעַ . סְיָח צוֹהֵל לְנֹכַח סְיָחָה ? מֵיטַב שִׁירָיו אִטְלוּלָא וְחוּכָא . יֵשׁ טוֹעֲנִים שֶׁהֵם אֲפִלּוּ לֹא נֶחְמָדִים . בְּקשִׁי שָׁוִים תַּ'טִּרְחָה, בְּקשִׁי עוֹבְדִים . אֲבָל רַק בְּקשִׁי . יֵשׁ לוֹמַר . הוּא חוֹשֵׁב, עוֹד לִפְנֵי שֶׁהוּא שָׁר עַל מָה הוּא יִכְתֹּב, בְּמִשְׁקָל, חָרוּז אוֹ חָפְשִׁי בְּלִי שׁוּם כְּלָל . מָה, אֵין חֲרָקִים ? וְאֵין פְּרָחִים ? אֵין כֹּחוֹת גַּשְׁמִיִּים אוֹ מַלְאָכִים ? אֵין קַרְפִּיּוֹן, בָּקָלָה, לַבְּרָק, מָקָרֶל ? אֵין דָּגִים כְּלָל ! וְגָרוּעַ מִכֹּל, אֵין אֵל ! אֵיפֹה הַמִּיתוֹס ? הֵיכָן הַסּוֹד ? הַמִּיסְטִיקָה ? לִבַּת הַיְסוֹד שֶׁל אָמָּנֻיּוֹת הַלְּחִימָה ? לִקְחָהּ שֶׁל טוֹרִיוּת גֵּאָה וַחֲכָמָה ? הַמַּגָּעִים הַסּוּרֵיאָלִיסְטִים, הַמְעוֹדְדִים מִשִּׁירֵי זֶמֶר שֶׁל יְלָדִים עוֹבְדִים ? חַיּוֹת, נוֹפִים ? אֵין רֶמֶז, וְלוּ קַל . אֶפְשָׁר רַק לִתְהוֹת : לָמָּה, לָמָּה בִּכְלָל לְהַדְפִּיס דָּבָר כָּזֶה מָאוּס וּמְיֻשָּׁן ? יִתָּכֵן שֶׁפַּעַם קָרְאוּ לוֹ חַדְשָׁן – אֲבָל כָּעֵת, מִשֶּׁחָל בַּטַּעַם מַהְפָּךְ – נַשְׁלִיךְ אֶת שִׁירָתוֹ לַפַּח ! ( מאנגלית : גלעד מאירי ; גאווין יוּאַרְט, מבחר שירים , מקום לשירה בשיתוף עם עמדה, 2020 ) ואור מדי שנה כ 8,000 כוו תרים, המשורר לומד בשלב ומוקדם של התפתחותו המק צועית להוקיר תודה על עצם והעובדה שהיתה התייחסות בי קורתית ליצירתו . זו סיטואציה דיסוננטית, סוריאליסטית אולי, במקרה שהספר זכה לביקורת שלילית, שלא לומר לא הוגנת או מרושעת . לרגע והזה המציאו חכמי הספר תפי לת הודיה : "תודה לאל שאייתו את שמי נכון" . בחישוב אחרון המשורר מקבל את העובדה הפשוטה והחותכת שהיעדר והתייחסות כואב יותר מביקו רת שלילית, כי הוא מעיד על חוסר רלוונטיות . ובהבנה הזאת טמון שיעור בצניעות : לראות את החיובי בביקורת שלילית רק מעצם קיומה, ועל אחת כמה וכמה אם היא מבוססת, בונה ומאוזנת . המפגש השני הוא ישיר, עם הביקורת גופא . המשורר נדרך אל פני הלא נודע . האדרנלין עולה, כמו במצבי דחק קיומיים ( להיאבק או לברוח ) והקריאה היא בדרך כלל מהירה, כשל אדם המבקש להגיע ראשון לאוצר או כזה הממהר לגלות ואם הדגימה חיובית או שלי לית . בקריאה זו המשורר לרוב ומחמיץ חלק ממה שנאמר, וב קריאה שנייה הוא כבר נושם ומשקלל נתונים : ביקורת טובה או רעה ; מקצועית ומדויקת או מרושלת ; רמת המוניטין של והמדיום והמבקר ; הערכה מחו ודשת של מעמדו בעולם הס פרות ובהוצאה לאור ; השפעה על מכירות ; היקף ואופיים של הדהודים תקשורתיים ( לייקים, טוקבקים ועוד ) ; ייתכנות של וביקורות נוספות בעתיד וכדו מה . במקרה של ביקורת שלילית ייתכן שיש רגע נדיר של חסד והנובע מהלם : המחשבה עוצ רת – כמו במדיטציה . זהו רגע ושל אחדות האני עם כל הד ברים, אלא שהארה זו חולפת ובן רגע ומפנה את מקומה לרג ושות ( כאב, בושה, השפלה וכ דומה ) ולבירור נוסף, שני, עם עצמו ועם קרוביו . זהו תהליך חשדני של מחקר שחלקו כבר מבוסס על חוסר אמון בסיסי במערכת : האם הביקורת היא ואידיאולוגית, או כדברי ארי סטו, בוחנת את היפה לסוגו ? האם היא סגירת חשבון אישי של המבקר עימו או באמצעותו ועם המו"ל, העורך, עורך הת ורגום, הנקדן ? האם היא מני פולציה תקשורתית שמטרתה ולשרת את הצרכים של העי תון ? בדרמה הביקורתית המבקר הוא הבמאי . הוא אקטיבי וכל יכול, אך לפי האתיקה של עולם הספרות, על הגיבור, המשורר, ומוטל תפקיד כמעט בלתי אפ שרי – להיות פסיבי . עם זאת, בעידן הרשתות החברתיות יש ציפייה קרנבלית לכך שמשורר יגיב לביקורת שלילית וייטול חלק בקולוסאום הדיגיטלי של הספרות . אומנם, עדיין יש הכרה בכך שהיעדר תגובה הוא ולגיטימי, וזאת גם לנוכח המבו כה שהוא מחולל . לכן המשורר, שאולי כבר פחות שמח בחלקו, כלומר בעצם הפרסום, תוהה אם ליפול על חרבו ולשתפה וברשתות החברתיות או להת חבא בגן כמו האדם הראשון . והמשורר מודע לכך שהביקו רת נקראה לפחות על ידי חלק מחבריו לקהילה, ומכאן חוסר ותגובה עלול להתפרש כחול שה, אי הכרה, פחד או הכרה בצדקתה ; ואולי עמוק בליבו הוא מבקש להיות הגון, אמיץ ונאמן לקהילתו, כמו מאמן של קבוצת כדורגל המתראיין גם ולאחר ההפסד . התייצבות חשו פה זו מול קהל קוראיו ונאמניו ומשחררת את המשורר מהס תתרות מדומה . המשורר יודע מראש שהקהילה תתגמל אותו באהבה, אך הוא מסתכן בקבלת חנופה, צביעות, מספר תגובות וקטן יחסית, ונדיר יותר – הת מודדות עם טרול ואולי אף עם המבקר בעצמו ; מן הסתם הוא מודע לזה שהמבקר עשוי לשתף את הביקורת, ואגב כך לזמן חיזוקים לטיעוניו בדיון אשר שליטתו עליו קלושה . וכלומר, הדיאלוג האותנטי המ רכזי של המשורר עם קהלו ברשת החברתית הוא בעצם והשיתוף של האייטם ללא מני ופולציות רגשיות כגון התקר בנות, שמטרתן לקבל תמיכה . אף על פי כן, הוא יכול לחלץ ציטוט חיובי מהביקורת ולייחל ושמלאכתו תיעשה בידי עוק בים . משורר שזוכה לביקורת וכזאת או אחרת מתקשה מבחי נה אתית לפנות אישית למבקר בפומבי או בפרטי . במקרים של ביקורת חיובית המשורר אף מודה לו בפרטי ( ואינני מתייחס ולתיווך של יחסי ציבור ) . בתק שורת אינטימית זאת נחשפים ודברים שכלל לא נאמרו או נר מזו בביקורת . לרוב, התקשורת בפרטי מוציאה מהמבקר את מאחורי הקלעים, ולעיתים אף דברי הוקרה אשר לא נאמרו בביקורת מסיבות מקצועיות כמו איזון, איפוק ומראית עין . במקרה של ביקורת שלילית וכמעט ואין משורר שמעז לפ ונות למבקר, אלא אם ניכר שה וביקורת אוהבת ומזמינה ; במ קרה כזה יש לביקורת תפקיד קונסטרוקטיבי ודיאלוגי . קבלת ביקורת היא החלק האחרון במסעו של המשורר אל שירתו ואל עצמו, מסע העובר בתחנות הסוציאליזציה ושל השיר – היא מעין רטרו ספקטיבה של תהליכי יצירה ושל האני היוצר . היא הסיום והפורמלי של תהליך ארוך ומ פותל שראשיתו במשובים לא ופורמליים ובעריכה . היא קר נבל שכולל מלחמות אזרחים פנימיות ומעמדי פיוס חגיגיים, כפויים או משחררים . לסיכום, ואבקש להציע רשימה תמצי תית של שלושועשרה דרכים ולקבל ביקורת ספרותית שלי לית בעיתון : • לנשום . • לשים לב לעצירת המחו שבה ברגע ההפתעה ולשהות בה . • לא להיכנע לרגש מסכנוּת מנחם וספונטני בנוסח האומן המיוסר, כי מהתקרבנות אין דרך לגדול . • להודות על הזרקור ☞ שהופנה ליצירה .

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא