|
|
עמוד:12
12 דדה קורקוט דת וחברה דתם של האוֹאזִִים היתה דת פגאנית, שמאנית . מיעוט קטן בתוכם היה נוצרי . במהלך המאה העשירית התאסלמו כאמור שבטים אחדים מתוך הפדרציה, בהשפעת התרבות המוסלמית - איראנית, ועד תחילת המאה האחת עשרה כמעט כל האוֹאזִִים היו כבר מוסלמים . סלג'וק אבן דוקאק התאסלם בשנת 985 , ושמותיהם של בניו היו : מיכאל, ישראל, משה ויונה, דבר המצביע על היכרות קודמת עם היהדות הכוזרית או הנצרות הנסטוריאנית . החברה האוֹאזִִית במקורה היתה חברה מונוגמית ( נישואין עם אשה אחת בלבד ) , ונשות היאבאו האוֹאזִִיוֹת נשאו תואר מכובד והיו בעלות תפקיד חשוב בניהול השבט . כמו כן, היו נשים בתפקיד של מושלות שבטים שהיו ידועות ומכובדות על ידי הכלל . באגדות הכלולות באפוס מופיעות כמה דמויות נשיות . באגדות על דִִירְסֵה חאן ועל בֵּגִִיל מצליחים הגיבורים לשרוד בתקופות משבר הודות לעצותיהן של נשותיהן . שלוש מהן ( בַּנוּ צִִ'יצֵ'ק, בּוּרְלָה הָטוּן וסֶלְגֵ'ן הָטוּן ) מתמודדות בפועל כנגד גברים . מושלי השבטים נקראו בשם חאן או איליק ( Ilik ) . היו להם עוזרים ומחליפים בעלי סמכויות נרחבות, והם תיפקדו כמיישבי סכסוכים או כבוררים . בעקבות ההגירה מערבה, חל ניתוק מהשבטים דוברי השפות הטורקיות ונוצר מגע ישיר עם דוברי שפות איראניות . כתוצאה מכך, פיתחו האוֹאזִִים להגים שונים בתכלית מאלו שדיברו השבטים הטורקיים במזרח . מסיבה זו, היסטוריונים רבים בני התקופה כינו את האוֹאזִִים, הטורקים במקורם, בשם טורקמנים ( הסיומת הפרסית מָן ( man ) פירושה : כמו ) .
|
מינרוה
|