|
|
עמוד:11
11 מבוא והיגרו לטרנס - אוקסאניה, ח'ווארזם וח'וראסאן . בשנת 1041 הצליחו האוֹאזִִים להשתלט על ח'ווארזם, אך שנתיים לאחר מכן התגברו הכוחות הסלג'וקים על האוֹאזִִים בצפון ח'וראסאן . באמצע המאה האחת עשרה קרסה הפדרציה האוֹאזִִית באופן סופי, בעקבות תקיפה של הקיפצ'קים אשר פלשו לאזור הערבה האוֹאזִִית . חלק מהאוֹאזִִים הפכו להיות שכירי חרב ביזנטיים, חלקם התיישבו ליד קייב כשכירי חרב של נסיכי קייב וחלקם נהרגו במהלך הקרבות או מתו ממחלות ומרעב . לקראת סוף המאה האחת עשרה מגיעים הסלג'וקים לאזור סוריה רבתי וזאת לאחר שכבר התאסלמו במהלך המאה העשירית . בהנהגתו של סלג'וק אבן דוקאק הם חודרים לתוך האזורים של יישובי הקבע של המוסלמים - האיראנים, בנצלם את התפוררות השלטון המרכזי של ח'ליפות בית עבאס . בהנהגתו של טואריל בֵּכּ, נכדו של סלג'וק, משתלטים הסלג'וקים על מרבית שטחה של הרמה האיראנית, ובשנת 1055 הם כובשים את בגדאד, בירת הח'ליפות . הח'ליפה העבאסי העניק לטואריל בֵּכּ את התואר סולטאן . להלכה ציין התואר את היותו עמוד התווך של הח'ליפות העבאסית, אך למעשה היה הסולטאן שליטן האמיתי של איראן ועיראק, בעוד שסמכויות הח'ליפה העבאסי היו מוגבלות ביותר . במהלך מעברם של אותם שבטים אוֹאזִִים מהאזור המוסלמי - איראני לבגדאד, חל שינוי מהפכני במעמדם . מקבוצה שבטית נוודית הם הפכו לשליטי אימפריה . במשך ארבע מאות שנים החזיקו השבטים האוֹאזִִים מעמד מול הקיפצ'קים, אך לבסוף הוכרעו במהלך המאה השלוש עשרה על ידי כוח חדש שעלה על בימת ההיסטוריה – המונגולים . למעשה, נותרו מעט שבטים אוֹאזִִים באזור נהר סיר דריה בעת שהגיעו לשם צבאותיו של ג'ינגיס חאן, שכן רוב האוכלוסייה היגרה מערבה לאיראן, אזרבייג'ן ואסיה הקטנה .
|
מינרוה
|