|
|
עמוד:7
בימינו, השיח הפוליטי בעל-פה ובכתב הוא בעיקרו הגנה על הבלתי-ניתן-להגנה . על דברים כמו המשך השלטון הבריטי בהודו, הטיהורים וההגליות ברוסיה, הטלת פצצות האטום על יפן, אפשר אומנם להגן, אבל רק באמצעות טיעונים שהם ברוטליים מדי עבור רוב האנשים, ושאינם מתיישבים עם המטרות המוצהרות של פלגים פוליטיים . לפיכך השפה הפוליטית מוכרחה להיות מורכבת בעיקר מלשון מעודנת, הנחות מעוררות תהייה וענני עמימות . כפרים חסרי מגן מופצצים מן האוויר, התושבים מגורשים לאזורי ספר, הבקר נקצר באש מקלעים, הבקתות מועלות באש באמצעות כדורים נותבים : לזה קוראים ״השבת השקט״ . חוות נשדדות ממיליוני איכרים, הנשלחים להשתרך בדרכים כשעל גופם לא יותר ממה שביכולתם לשאת : לזה קוראים ״טרנספר של אוכלוסייה״ או ״תיקוני גבול״ . אנשים נכלאים במשך שנים ללא משפט, או נורים בעורפם או נשלחים למות מצפדינה במחנות כפייה באזור הארקטי : לזה קוראים ״סילוק גורמים לא-מהימנים״ . סגנון דיבור מהסוג הזה נדרש כאשר רוצים לתת שמות לדברים בלי לעורר את המראה שלהם בתודעה . ג׳ורג׳ אורוול 1 1 . ג׳ורג׳ אורוול, ״פוליטיקה והשפה האנגלית״, בתוך : ג׳ורג׳ אורוול, מתחת לאף שלך , דביר, 2005 , עמ׳ 222 - 223 .
|
|