|
|
עמוד:6
הפרוטוקול אשר לפנינו, המוקדש לנושא "תרבות הנעורים", מציג משהו מן הפרובלמטיקה הזאת . שלושה מרצים, חיים אדלר, ארזה אברהמי ודוד גרי ן, פתחו את הדיון, והציגו נושאים שנגעו לתרבות נוער צרכנית מול אידיאולוגיה פוליטית; תופעת "הקומונות" של ביטניקים בשנות השישים; בעיית המתירנות; הנוער הלומד בצורות שונות ומגוונות ביותר ולעומתו נוער שאינו מוצא את מקומו בלימודים; וכן גם אבטלה של בני נוער . מאפיינים שונים לכל נוער בתקופות השונות, ולכל תקופה ציפיותיה שלה . ותמיד ניצבת השאלה הכמעט נצחית, התוהה על מהותו של ילד ושל נוער, על התבגרות ובגרות . עוסקים בנטייה לקיצוניות ורדיקליות של הצעירים, על תחושת מרכזיותו של הנוער האומר : אני מרכז העולם ! ומבררים מהו הסטטוס של בני גיל העלומים, ורואים את הגיבוש הפיזיולוגי והפסיכולוגי של בני העלומים ואת הצעדים הראשונים להקמת המשפחה ! הנעורים כאילו עוטי מיתוס . יש בהם מן הנוסטלגיה ומן הרומנטיקה . לכאורה, הנעורים קלים למחקר, אולם יש צורך לאפיין את השלבים השונים וישנן אסכולות שונות העוסקות בניתוח שלבים אלה בחיי אדם מתורת הפסיכואנאליזה דרך תורת פיאזיה, תורת קורנגולד, מהלר ) בעיקר תורת האי נדי בי דואליזציה והספרציה, המסובכת ואולי גם מכאיבה ( ותורת אריקסון, אשר לה אופי פסיכוסוציאלי . כאן אנו נתקלים באחת השאלות הקשות ביותר, והיא : גיבוש הזהות של הצעיר, אשר לפי אריקסון חייבת להתגבש בהתנסויותיו של האדם הצעיר . נראה, שבתוכן הדברים שבחוברת זו יש הקרנה אל מרחבים נוספים, ובכך היא חורגת ממסגרת צרה ומוגדרת .
|
|