|
|
עמוד:9
9 בהחלטת המרכז בדצמבר 1936 לא התכוונו להפוך את "הבונים" לתנועה חלוצית, אלא שנכון יותר לומר שהיא אפשרה "לכל קבוצה . . . אשר ברצונה להתארגן לקראת קבלת הדרכה חלוצית בציפייה להכשרה ועלייה, לעשות כרצונה . " כך העניקו לגיטימציה לייסוד הזרם החלוצי ב"הבונים", שהוא 0לל דרך לניסיון נוסף להפיכת התנועה לבעלת אידיאל חלוצי . אותה שעה השתנתה באופן ראדיקלי הסביבה בה פעלה "הבונים" . לא זו בלבד שבריטניה התנסתה במשבר כלכלי עמוק, שבו הגיעה האבטלה לממדים חסרי תקדים, אלא שהופיעו תנועות פוליטיות ראדיקליות שטענו כי הדמוקרטיה הפרלמנטרית אינה מסוגלת לפתור את בעיות בריטניה באותה עת . ההתאחדות הפאשיסטית הבריטית ) BUF ( אימצה אז יחס אנטישמי מובהק כלפי היהודים, ובצעדות דרך East End של לונדון ניסו להבהיל את האוכלוסיה היהודית . למרבית הרוגז של הממסד היהודי באנגליה, התייצבו החברים הוותיקים של "הבונים" לצד השמאל והבטיחו לעצור את הפאשיזם, ואם יהיה צורך גם ברחובות הערים . התנאים בבריטניה הגבילו את התפתחות הפאשיזם, ואילו במקומות אחרים באירופה גאתה התנועה הפאשיסטית . מיעוט קטן של חברים ב"הבונים" ראו את מלחמת האזרחים בספרד "כחזית החדשה", והתייצבו לצידם של הכוחות הרפובליקנים . ובכל זאת, רוב החברים בתנועה הסתפקו בהחלטת הוועידה לגנות את פרנקו . תופעה יותר משמעותית הייתה צמיחת הנאציזם, אשר עם הגברת זרם הפליטים לבריטניה גרמה לתחושת דחיפות בין חברי "הבונים" . כתגובה הקימה התנועה מחלקה לפליטים ) שנוהלה על ידי טדי קולק ( , הוציאה לאור ביטאון בגרמנית וביקרה במרכזי הפליטים, וכך ארגנה סוג של פעילות דומה לזו של "הבונים" . יותר מאוחר קראה התנועה להטיל חרם על מוצרים מגרמניה . בה בעת שהסערה באירופה ובבריטניה משכה צעירים יהודיים לקומוניזם, גילו אחרים באהדת ותיקי "הבונים" לשמאל סינטזה של שאיפותיהם היהודיות והאוניברסליות . רוב הצעירים הללו היו דור ראשון באנגליה, ואף כי החברה המארחת לא חסמה את קליטתם בתוכה, היו בוודאי די כוחות סוציוכלכל"ם וחברת"ם שמנעו את התבוללותם המהירה בחברה הבריטית . עם הזמן הפכה ארץישראל יותר ויותר למוקד פעילותם . ההצלחה של הניסיונות השונים של תנועות העבודה, כפי שקיבלו ביטוי בעיתונות ומאוחר יותר בסרטים, החדירה בצעירים את ההרגשה שארץישראל היא מקום התח"ה היהודית . "החלוץ" היה המודל בו נמצאה האלטרנטיבה הראדיקלית לסטריאוטיפ של היהודי הגלותי . ביקורים של מנהיגי תנועת העבודה, בהם בןגוריון, משח שרת וברל כצנלסון, חיזקו את ההתלהבות כלפי ארץישראל העובדת . אפילו לאיהודים רבים קיבלו אז השראה באופן דומה, ביניהם מספר מנהיגים של הלייבור הבריטי אשר חזרו מארץישראל בהערצה גדולה למאמצי הבנייה של החברה העובדת . לא כולם היו מרוצים מהתפנית של "הבונים" שמאלה . היו כאלה שהעריצו את החלוצים אבל לא רצו שהתנועה תיהפך לארגון צר . הם ראו בדאגה את המאמצים של מספר שליחים לקשר בין חברי "הבונים" לקבוצות חלוציות קונטיננטליות, וחששו מהכללת "רעיונות זרים" כ"שלילת הגלות" בלקסיקון התנועה . האופוזיציה דאגה שמא תאבד התנועה את הקשר הטבעי עם ציבור היעד שלה כלומר, עם הציבור המסורתי הקשור לבית הכנסת, ועם ממסד שטרם בחר בנשיא שתומך
|
|