|
|
עמוד:13
כזו היתה גישתה של ישראל כבר זמן קצר אחרי מלחמת ששת הימים וכזו נשארה במשך חמששש השנים הבאות . ממשלת ישראל רשמה לזכותה שורה של הישגים בשנים הללו והאמינה שהיא הגדילה בכך את הסיכויים להשיג את יעדיה המדיניים . מלחמת ההתשה המצרית לא השיגה את מטרתה, המלחמה במחב לים עלתה יפה, וגירושם מתחומי ירדן היכה קשות את אש"ף ואת ארגוני הטרור המסונפים לו . ממשלת ארצותיהברית נואשה מל הניע את ישראל להסכים לנסיגה מכל השטחים ואף הבטיחה לה במכתב נשיאותי מיולי ,1970 שלא לדחוק בה שתקבל את העמדות המצריות בנושא גבולות ופליטים . בישראל גברה התחושה שהיא הפכה ל"נכס אסטרטגי" בעיני ארצותהברית בעקבות האירועים בירדן בספטמבר 0791; אספקת הנשק הובטחה, בהסכם בין ניקסון לגולדה מאיר ) דצמבר 1971 ( , הסוביטים גורשו ממצרים ) יולי 1972 ( , נשיא מצרים, סאדאת, הביע נכונות להסדר שלום עם ישראל ) בפברואר 1971 הגם שסייג נכונות זו במילוי תנאים בלתי קבילים ( . היעדים המדיניים של ישראל נקבעו במרוצת 16 החודשים שלאחר מלחמת ששת הימים . מהבחינה הפורמלית, הם הוגדרו בשתי החלטות ממשלה ) ביוני 1967 ובאוקטובר 1968 ( . 4 צודק מי שטוען שהדבקות בעמדות אלה מנעה הסדר עם הערבים לפני מלחמת יוםהכיפורים . אבל יש לדעת כי מה שהוחמץ איננו חוזה שלום, אלא הסדר סתמי ומעורפל, לפי מתכונת הסדרסיני ,1957 שחוסר אמינותו הוכח ב 1967 . הביקורת על המדיניות של ישראל באותן שנים נוטה להתעלם מכך שממשלת ישראל, בראשות גולדה מאיר, קיבלה כמה החלטות שמחמת חשיבותן היו צריכות להשפיע לחיוב על סיכויי השלום, אך בפועל לא היתה להן השפעה . מחקר זה בודק החלטות אלה, את רקען ואת השאלה מדוע לא הניבו פרי . א . בסוף יולי 1970 נענתה ישראל ליוזמת רוג'רס בדבר "ביצוע החלטת מועצת הבטחון 242 על כל חלקיה' / דבר שהביא לפירוק ממשלת הליכוד הלאומי . בכך התחייבה הממשלה 13
|
|