|
|
עמוד:12
לשים קץ למלחמה ולכונן "מצב של שלום" . הזזת הטילים ) אוגוסט 1970 ( שכנעה את ממשלת ישראל בצידקת הערכתה כי קהיר אינה מוכנה עדיין לעשות שלום . ואילו לניתוח הישראלי בשנים הרא שונות לכהונת סאדאת, נתוסף נופך של שיקול "קל וחומר' / לאמור : אם נאצר, המנהיג החזק והכריזמאטי, לא הרהיב עוז בנפשו לפתוח בתהליך השלום בכנות וברצינות, לא כל שכן םאדאת שהכל מזלזלים בו . רק לאחר גירוש המומחים הסוביטיים ממצרים, כשנתיים לעל יית םאדאת לשלטון, החלו לתמוה במערב, שמא בכלזאת סאדאת הוא אישיות בעלת אומץ וכושרהחלטה לאיןערוך יותר מששיע רו קודם . אך יש לקבוע, שהיו אלה הרהורים ותמיהות חולפים בלבד, מבלי שהממשלות בארצותהברית או בישראל יגלו נכונות לשנות את הערכותיהן הבסיסיות . קיסינג'ר מביע בספרו את ההשערה, כי סאדאת החליט על המלחמה בקיץ ,1972 ומוסיף כי מה שהניע את נשיא מצרים למהלך זה 'יהיה חוסר התזוזה האובייקטיבית בעמדות האמיתיות של הצדדים" . 3 משמעות הדב רים האלה היא כפולה : ראשית, כאשר החלה בירושלים ובוואשינגטון ההתעוררות הראשונה לקראת האפשרות כי סאדאת עשוי להיות שותף רציני למו"מ, כבר נפלה אצלו ההחלטה לצאת למלחמה . שנית, הסתבר שםאדאת לא ינטוש את רעיון המלחמה אלא אם תקבל ישראל את תנאיו כולם, לרבות פינוי שלם של סיני ויתר התביעות הערביות שאותן הזכיר בתשובתו ליארינג בפברו אר 1971 . הכרזותיו הפומביות של סאדאת, בין אם כוונו אל העם המצרי ובין אם נועדו לדעתהקהל העולמית, מעידות על עקביות בענין זה . מכאן, שלא היה הבדל של ממש בין עמדות נאצר לעמדות סאדאת בשנים הראשונות של נשיאותו . מי שבא כעת לבקר את המדיניות שנקטה אז ממשלת ישראל, ראוי שידע כי ישראל לא טעתה בהבנת העמדות המצריות : תמורת נסיגה של מאה אחוז תוכל ישראל להשיג "מודוס ויונדי" עם מדינה זו . אבל ישראל, משמע הקונסנסוס המבוסס על עמדות המפלגות הגדולות, שהיוו רוב מכריע בכנסת, לא היתה מוכנה להסתפק בכך, והיתה נחושה בדעתה להשיג תנאים טובים יותר . 12
|
|