|
|
עמוד:11
ישראל' / אך ישראל לא נענתה כביכול ליוזמתו . גולדה מאיר הצטיירה, אפוא, כראש ממשלה בעלת עמדות בלתיגמישות; מבקריה סברו שמקורן היה בהערכה פסימית מדי לגבי המדיניות והמטרות של הערבים . ראוי לקבוע שמנהיגי מצרים לא הושפעו מתדמית זו של גולדה מאיר בעיני חלק מהציבור הישראלי . עדות מעניינת לכך הביא העיתונאי הצרפתי אריק רולו, שהיה מקורב לנאצר . הוא תיאר את התרשמותו החיובית של נאצר מדברי גולדה מאיר ל"טיימם" הלונדוני ב 18 בפברואר ,1970 בדבר נכונותה ליטול על עצמה את הסיכון של פירוק ממשלת הליכוד הלאומי, אם יתברר כי מדינה ערבית מעוניינת ברצינות בשלום . 1 חשיבותה של עדות זו בכך, שהיא מראה, כי נאצר דן את ממשלת ישראל לא לפי התדמית של ראש הממשלה אלא לפי הרכבה הקואליציוני של הממשלה ולפי עמדותיה הממשיות . דוגמא לכך היא החלטתו של נאצר להיענות להצעת רוג'רם מיוני 1970 . בדיעבד ברור שהיא היתה בעלת משמעות פחותה ממה שהאמרי קנים ייחסו לה אז, אבל היתה זו בכל זאת החלטה חשובה למדי . גולדה מאיר כראש ממשלת ישראל, בעלת תדמית זו או אחרת שהיתה לה בעיני חלק מהציבור בישראל, לא מנעה את נאצר מלהשיב בחיוב לארצותהברית ולהביע נכונות לשיחות בחסות יארינג לשם השגת שלום עם ישראל . 2 לעומת זאת, קשה להאמין לגירסת סאדאת, כי בשנת חייו האחרונה החליט נאצר לעשות שלום עם ישראל . ההפרה הגסה של הסכם הפסקתהאש באוגוסט 1970 עלידי הזזת הטילים המצריים, מערערת את האמינות של גירםה זו . מכל מקום, בישראל לא יכלו לפרש את המעשה הזה, אלא כהוכחה שנאצר ממשיך במדיניותו הישנה, וכי אין לו ענין של ממש בהידברות עם ישראל . המשמעות הפסיכולוגית של ההפרה היתה לא פחות חמורה מהמשמעות הצבאית . השאלה האם יש טעם לנהל מו"מ עם מדינה שאינה מכבדת את הםכמיה, הטרידה מאוד את ירושלים . בישראל ידעו שהסכם עם מצרים יחייב החזרת חלקים גדולים מסיני לריבונות מצרית, וכי בתמורה תצטרך ישראל להסתפק בהתחייבות מצידה 11
|
|