|
|
עמוד:12
12 חבל רק שלא ידעתי שצריך לחתום על טופס הכולל הצהרה בשבועה שאני מוותרת על לימודים גבוהים . לרגע אחד היססתי ואז חתמתי . לא, אני משוכנעת שבארץ הזאת כבר לא אלמד באוניברסיטה, לא במלחמה הזאת . איזה שיגעון, להסס אפילו לרגע אחד ! היום היה השיעור הראשון . כמעט שמחתי שאני יכולה ללכת שוב לבית הספר . אבל אפשר בכלל לקרוא לזה בית ספר ? נדמה לי שכל הנערות בכיתה פנאטיות . אחרי השיעור הראשון כבר נשמעה אזעקה מלאה, וכל העניין נגמר . אבל וִילְמָה מהכיתה שלנו גם שם . היא עשתה כמוני . היא לא הלכה עם כולן אלא רכבה על האופניים אל אַנַאבִּיכְל, הביתה, ואני שוכבת כאן בשולי היער, בפינה שלנו . איסי שוב הביאה את אבקת הדייסה מבית המרקחת ואנחנו לוקחות מים מהנחל לערבוב . השמש זורחת . היא ישנה ומשתזפת, האזעקה נמשכת כבר חמש שעות . עדיין לא היו פצצות . פעם אחת טסו שני מטוסים נמוך וירו קצת . 2 הרוסים בווינה ומן הסתם גם כבר איפשהו בשְׁטׇאיֶרמַארְק . דיברתי עם איסי על הכול . זה לא כל-כך פשוט . היא לא יודעת אם תוכל לקחת משהו מארון הרעלים . שתינו פוחדות מהרוסים . אני לא רוצה להאמין לכל מה שאומרים, אבל אף אחד לא יכול לדעת מה יעשו בנו, אם ישאירו אותנו כאן או ייקחו אותנו לסיביר . אנחנו מוכנות לנורא מכול . 2 המחוז השני בגודלו באוסטריה, דרומית לווינה וצפונית לקלגנפורט .
|
|