|
|
עמוד:8
8 עידן צבעוני היא מבקשת לקדם שיח ביקורתי שלרגע אחד משהה את ממד ההתקרבנות שחוסם בגופו כל אופק של תזוזה רעיונית במעברי הגבול של השפה . הלבנטיניות כפי שאני מבקש להעלות כאן היא יותר מכול משאלת לב חרדה, רוח נומדית א – טריטוריאלית שמחפשת אך לשווא מנוחה במרחב אלים ללא – נחת . כמהגרת עבודה ארעית היא מנדידה את עצמה ממקום למקום, מפיצה את שמה גם במזרח ברלין ; שם, במקום הבלהות של העבר ה ( לא ) רחוק והרודפני, שם ואולי רק שם, פלסטינים, ישראלים, טורקים וסורים יכולים להשכין שלום בינם לבין עצמם בזוכרם אך בקושי את שמותיהם שצללו בזמן . הלבנטיניות נכתבת תוך כדי הסבת המבט בחצי סיבוב מזרחה לברלין ולגרורותיה, ולצד זאת היא נכתבת מתוך דאגה לעתיד המרחב ( המזרחי ) הזה ; היא אינה תרה בהכרח אחר היתכנות פרוגרמטית אלא פורחת באוויר כהרהור אינטימי פנים – תרבותי . במחשבה הלבנטינית כפי שמוצע בספר זה יש מהתנופה האוטופית ומהנסיגה המלנכולית, וככזאת היא נאיבית – רגשית, נוסטלגית לנוסטלגיה של האחר, ולפרקים מאמצת עמדה ביקורתית – פוליטית מזוכיסטית . היא מקפלת בתוכה דו – קוטביות חסרת מנוח : מובעים בה געגועים טקסטואליים לעבר מוחמץ טרום – לאומי במרחבים אימפריאליים מנוונים / מנומנמים, ולעתיד שמעולם לא יהיה בהכרח . הספר עצמו החל להיכתב בעקבות מבצע "שומר חומות" ( 2021 ) , בימים הרחוקים ההם שבהם מבצע צבאי אחד רדף את משנהו בשמות מתחלפים אשר רק מומחים לדבר מסוגלים לזכור . ב"שומר חומות" שתי הקהילות האתניות שבתוך הקו הירוק הוטחו זו בזו באזורי התפר הרגישים של החיים המשותפים, ושוב צפה ועלתה על פני השטח ההצקה ביחס לאופק היחסים האפשריים בין שתי הקהילות הקרובות – רחוקות שמתנהלות מזה שנים על הספקטרום האוטיסטי שבין משיכה לדחייה ; שוב נאלצו יהודים
|
|