|
|
עמוד:9
מצרים העות'מאנית : משטר, חברה והיסטוריוגרפיה | 9 עשרה יחידות מנהלתיות . הצו התווה את אופן גביית המיסים - המצרית חולקה לארבע מסקטורים שונים, ובראשם ענף החקלאות, שהיה הדומיננטי במשק המצרי מבחינת מספר המועסקים וערך התוצר . נקבע שגביית המיסים באזורים החקלאיים תיעשה ", קרי, חכירת הסמכות לגבו ת מיסים תמורת תשלום זאםלתִאִ בשיטה שנקראה "מֻקׇטַ אעַה מרבית תקבולי המיסוי שימשו לתש לום שכרם של המועסקים 5 מראש לאוצר העות'מאני . במנהל המקומי, והיתר הועבר לאוצר העות'מאני באיסטנבול . נאמה מסר" הגדיר בפירוט את סמכויות נושאי המשרות, ובראשם - צו ה"קאנון ( , שנשא בתואר פָּאשָׁה, ומפקדי הגדודים העות'מאנים שהוצבו במצרים . אלי וָהמושל ) האחריות הכוללת על אכיפת החוק, גביית מיסים ומכסים הופקדה בידי המושל . הוא גם עמד בראש מועצה מייעצת ) דיוואן ( , שכללה את בכירי המנהל והקאדי . אך עד מהרה הלך והסתמן פער משמעותי בין הסמכויות הפורמליות שהוענקו בצו הסולטני למושל לבין יכולתו לאכוף את החלטותיו בפועל . הגורם העיקרי למצב עניינים זה היה השליטה המוגבלת ביותר שהייתה למושל על חיל המצב המקומי, שמפקדיו לא סרו למרותו . שאיפת קברניטי השלטון באיסטנבול למנוע ריכוז עוצמה רבה לאורך זמן בידי המושל ( רדאר פתֵדֵ המקומי מצאה ביטוי גם במינוי ישיר מאיסטנבול של האחראי על האוצר ) ושל הקאדי . בעוד ששני נושאי משרות בכיר ים אלה היו כפופים למושל, נאמנותם הייתה נתונה ל"שער העליון" . מצב עניינים דומה אפיין גם את מעמדו של חיל המצב ) היינו, 'רי יניצֵהשבעה גדודים ) אוג׳קים ( של הצבא - העות'מאני, שכלל לרוב שישה קבע שכוח זה מופקד על 1525 הצבא הסדיר של האימפריה ( . הצו הסולטני משנת שמירת הסדר וסיוע למנהל באכיפת החוק, אך בפועל נהגו מפקדי הגדודים באופן עצמאי ונאמנותם הייתה לסולטן . התחלופה התכופה של מושלים תרמה אף היא לחולשתו של הפאשה . בעוד שמפקדי הגדודים המקומיים החזיקו בתפקידיהם תקופה ממושכת, ולעיתים קרובות התיישבו באופן קבוע במצרים, עמיתיהם המושלים הוחלפו לעיתים קרובות . בתקופה שבין ראשית הכיבוש העות'מאני להשתלטות נפוליאון מושלים, ובממוצע תקופת 110 ( כיהנו במצרים 1798 בונפרטה על ארץ הנילוס ) בקיץ כהונת המושל עמדה על כשנתיים וחצי . . 87 – 84 ( , עמ' 3פאמוק ) לעיל הערה 5
|
|