|
|
עמוד:12
12 התיישבות והתנגדות בישראל / פלסטין בספָר פתוח ובהתיישבות אינדיווידואליסטית . בארץ, על פי הניתוח של קימרלינג, צפיפות האוכלוסייה יצרה ספָר סגור, אשר חייב את התנועה הציונית לעשות מאמץ קולקטיבי לרכישת הקרקע, ליישובה ולשימור השליטה עליה . בתנאים אלו, טען קימרלינג, לא יכול היישוב לצמוח על בסיס מוטיב הרווח הפרטי, ולכן הוא פיתח מגזר ציבורי רחב המבוסס על כלכלה מסובסדת, שליטה פוליטית ריכוזית 10 ואידיאולוגיה קולקטיביסטית . גרשון שפיר הרחיב את גישת הקולוניזציה של קימרלינג כששילב את תיאוריית שוק העבודה של עדנה בונסיץ' ( 1972 Bonacich ) עם מיון דפוסי הקולוניאליזם של ג'ורג' פרדריקסון ( 1981 Fredrickson ) . הוא השתמש בתובנות תיאורטיות אלו לניתוח ראשיתה של ההתיישבות הקולקטיביסטית של תנועת העבודה הציונית . שפיר הדגים את הפוטנציאל של הגישה בניתוח אמפירי, שהראה שהקמת יישובים ליהודים בלבד בידי תנועת העבודה הייתה קשורה למאמץ למנוע תחרות עם עבודה ערבית זולה יותר והובילה לגיבוש האסטרטגיה של התיישבות אתנית טהורה ( Shafir 1989 ) . על אף התמקדותם במוסדות היהודיים הראו אפוא קימרלינג ושפיר כי אין להסביר את אופייה של הקולוניזציה הציונית בלי להתייחס לצפיפות האוכלוסייה הפלסטינית, למאפייניה ולמחיר הזול של העסקתה . ואולם בניתוח שלהם הוצגו הפלסטינים כגורם "חיצוני" לחברה היהודית-ישראלית, המשפיע עליה באופן סטטי . ההתייחסות אליהם נשארה מבנית, ללא ניתוח של פעולתם כסוכנים היסטוריים . מחברים נוספים יישמו מראשית שנות השמונים את פרספקטיבת הקולוניזציה בתחומי מדינת ישראל כרכיב מרכזי בעיצוב יחסי הכוח והשליטה בין המדינה לאזרחיה הפלסטינים . יאן לוסטיק בחן את המדיניות הישראלית כלפי הפלסטינים אזרחי ישראל בפרספקטיבה זו ותיאר את יצירת התלות הכלכלית שלהם כחלק ממאמץ מקיף שמטרתו לשלוט בהם שליטה פוליטית, ולאו דווקא כמאמץ למקסם רווחים ( לוסטיק 1980 ) . עבודות של גיאוגרפים דוגמת ע'אזי פלאח ( 1991 Falah ) , אורן יפתחאל ( 1996 Yiftachel ) ואחרים תיארו בפירוט את נישול הפלסטינים מהקרקע כמהלך המכוון להגביר את השליטה בה . בתחום האנתרופולוגיה, עבודתו של דני רבינוביץ על הדרת האזרחים הפלסטינים בנצרת עילית נשענה על פרספקטיבה דומה ( 1997 Rabinowitz ) . יפתחאל הרחיב את הפרספקטיבה של הקולוניזציה, ובשורה של עבודות חשובות הציג את התהליך כמכשיר המרכזי ביצירת "אתנוקרטיה" בישראל . על פי הניתוח שלו, המשטר האתנוקרטי יוצר מדרג פנימי מורכב שמבדיל לא רק בין "מתיישבים" ל"ילידים" אלא גם בין קבוצות שונות של "מתיישבים מהגרים" יהודים ( 2006 Yiftachel ) . טיעון זה זכה לפיתוח ניכר בעבודות נוספות דוגמת עבודותיהם של ארז צפדיה על ערי הפיתוח ( 2006 Tzfadia ) , של סמדר שרון על המושבים בחבל לכיש ( שרון 2018 ) ושל קימרלינג על החברה בישראל כולה ( קימרלינג 2004 ) . 10 . על הכלכלה הציונית ראו Kimmerling 1983 a . על התפיסה הטריטוריאלית ראו Kimmerling b 1983 . להדגשה דומה של הממד הטריטוריאלי בקונפליקט היהודי – ערבי ראו ארליך 1993 .
|
|