|
|
עמוד:10
מן הסתם, כל תרבות יוצרת קשיים משלה, ותרבותנו אינה יוצאת מן הכלל ? הרי בכל זמן נתון, בעבר ובהווה, יש והיו אנשים שחשו שעולמם קשה באופן יוצא דופן, וערגו לפשטות שאפיינה ( לתחושתם ) את הדורות שקדמו להם . ובכל זאת, מה אם תרבותנו באמת חולה ? ההיסטוריה יודעת לספר על תרבויות מפוארות שהתנוונו עד שהגיעו לחידלון מוחלט . איך אפשר לדעת ? נראה ששאלות אלו תלויות בשאלות עמוקות ומופשטות מהן . מתי תרבות נעשית "חולה" ? האם יש משמעות למושג "חולי תרבותי", ואם כן - האם אפשר "לרפא" תרבות חולה ? האם אוֹשרוֹ של אדם פרטי תלוי ב"מצבה הבריאותי" של תרבותו ? לפני שאנסה להתמודד עם השאלות האלו, אתבונן מעט במציאות העכשווית . שפע ומשבר . יש ממה להתלהב . התמזל מזלנו לחיות בתקופה שבה, לראשונה בהיסטוריה, רובנו נהנים מהשכלה נאותה, משמירה קפדנית על חירותנו, ממזון משובח ומטכנולוגיה מתקדמת . הוגי דעות טוענים שאנו חיים ב"קץ 1 בתקופה שעליה חלמו ולמענה עמלו כל הדורות שלפנינו . הם לאההיסטוריה", טוענים שהעולם, כמו שהוא, הוא מושלם, אלא שהוא מתקדם בכיוון הנכון, וכל התקדמות נוספת תהיה בתוך המודל הבסיסי שכבר נבנה : דמוקרטיה חוקתית, קפיטליזם צומח, פלורליזם רעיוני . העולם העתידי, הם טוענים, יהיה דומה מאוד 2 לשלנו, רק הישגיו יהיו גדולים יותר . אדם ממוצע, לא עשיר במיוחד, פותח בבוקר את המקרר, מתלבט בין סלמון נורבגי לסטייק ארגנטינאי, מתרגז לראות שנגמרה הגבינה הבלקנית, שהוא אוהב כל כך לנשנש עם היין האיטלקי המשובח . מתי חיו אנשים כה רבים בכזה שפע ? ( כשהתלמוד מספר על עושרם המופלג של רבי יהודה, נשיא ישראל, ואנטונינוס 3 מה שעולה היום עלקיסר רומי, הוא מספר שיכלו לאכול ירקות מחוץ לעונתם, שולחנו של העני שבעניים ) . השפע לא נולד מעצמו . דורות על גבי דורות עמלו ופיתחו את המערכת הכלכלית ‑ טכנולוגית המייצרת את המגוון המסחרר הזה . מערכת שאיש לא היה מסוגל אפילו לדמיין לפני דורות ספורים . סופרי המדע הבדיוני שלפני דור אחד 1 . פוקויאמה, פ', קץ ההיסטוריה והאדם האחרון, תל אביב : אור עם ,1993 עמ' 93 . 2 . רידלי, מ', האופטימיסט הרציונלי, אור יהודה : כנרת זמורה ביתן 2013 . 3 . תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, יא . 10 זאוס, פרומתאוס ואלוהים
|
|