|
|
עמוד:14
14 תור הזהב הקראי מחוץ לעולם המחקר כמעט אין מלמדים דבר וחצי דבר על הספרות שיצר זרם חשוב זה ביהדות במשך מאות שנים, גם לא במערכת החינוך הפורמלית הישראלית – כביכול היתה רק יהדות אחת לאורך ההיסטוריה . חוסר העניין במורשת הקראית קשור כנראה גם לנטייה ( שרווחה לפחות עד לאחרונה ) לפסוח על הנְחלה מסודרת של ההיסטוריה והמורשת של יהודי ארצות האסלאם, על קהילותיהם השונות . העניין בקהילות אלה התעורר מחדש וביתר שׂאת בשני העשורים האחרונים, ולא זה המקום להיכנס לנסיבות שהביאו לכך, על מורכבותן הפוליטית וההיסטורית . לדעתנו אין ספק שהשפה הערבית הספרותית, הנכתבת בדרך כלל במקורותינו באותיות עבריות עם סממנים יהודיים נוספים, שבהּ התחברו רבים מספרי העיון היהודיים הקלאסיים של ימי הביניים, ובכללם גם מרבית הכתבים הקראיים הקלאסיים, היא אחת הנסיבות האלה . שפה יהודית זאת הקשתה על שילובם של כתבים אלה בקאנון היהודי - הישראלי, הנסמך על השפה העברית ועל עקרון ה'עִבריוּת' כעיקרון מְבַדֵּל, שהתקיים עוד מתקופת הרנסנס וההשכלה ועיצב לימים את רוחה של המדינה שבדרך . גם חיבורי-מפתח שיצאו מתחת ידם של מחברים רבניים ותורגמו לעברית עוד בימי הביניים, כגון ספר המבחר באמונות ובדעות של סעדיה גאון, מורה הנבוכים לרמב"ם או הכוזרי לר' יהודה הלוי, אם לציין רק שלושה חיבורים מכוננים שבלעדיהם קשה לנו לדמיין את תולדות המחשבה היהודית, לא השתלבו בנקל, אם בכלל, במערכת החינוך העברית - הישראלית . ההשתקעות בהם היא בדרך כלל נחלת חוקרים וסטודנטים באוניברסיטה, או יודעי ח"ן במסגרות לימוד ייחודיות אחרות . על אחת כמה וכמה אמורים הדברים בכתבי הוגים קראיים מובילים, שהיו לא רק בני זמנם של אלה אלא גם בני שיעור קומתם, ונחשבו בשעתם למטאורים, כגון יפת בן עלי, יֻסוּף אלבַּציר, אבּו אלפרג' הארוּן ואחרים – אלה נעלמו כמעט ממדף הקריאה היהודי העדכני, אף על פי שהיו 1 חלק מ'הספרייה היהודית' לאורך הדורות . השפות היהודיות הקימו לנו ספרייה עשירה ורבגונית, אך ככל שהעברית הפכה לתו היכר בלעדי של הקורא הישראלי כך נעלמה ספריה זו מן האופק, והיצירה העֲנֵפה בערבית - היהודית, כמוה כְּזו שביידיש ובלדינו ובעוד שפות יהודיות, הן מימי הביניים והן מהעת החדשה, צריכה להִתַּרגם כעת, ובאופן מושכל ומזמין, כדי למצוא את דרכה בחזרה לחנויות הספרים ולמצטיידים בהם וקוראים אותם . טועה מי שחושב ששפה היא כלי טכני הדורש המרה ותו לא ; שפה היא עולם שלם, היא תודעה, היא תרבות . לכן דרוש מאמץ החורג מן הרגיל כדי להטמיע אותה בתרגום, ואנו מקווים כי השתדלותנו בכיוון זה תשתלם לקוראינו . לא באנו לגשר על כל הפערים, כמובן, שהרי זו משימה בלתי-אפשרית . קוראים 1 על מוּדעותם של היהודים למשמעותן העקרונית של ספריות, גם כאשר לא התאפשר להם לקיים ספריות יהודיות – וכחלק מהבנתם הרחבה יותר, שלפיה 'מכלול של ספרים מקביל למכלול של ידע' – ראו : בר-לבב, תודעת הספריה , עמ' 1 .
|
|