|
|
עמוד:12
אובמ 12 השוליות של צפת מפתיעה במיוחד לנוכח העובדה שרציפותו של היישוב 2 יתר על כן, בצפת היהודי בארץ שימשה תדיר להצדקת הזכות היהודית על הארץ . מתגלם רגע היסטורי של יצירתיות יהודית יוצאת דופן בארץ ישראל . בתוך מסגרת היסטורית המבחינה בין מסורת ובין מודרניות, ומזהה את המודרניות עם ערכי החילון האירופיים, אין מקום לרגע שבו התכנסו בצפת כמה מגדולי חכמי ישראל . צפת איננה נכללת בתוכניות הלימוד בישראל, ובדרך כלל גם לא במסלולי הטיולים השנתיים של בתי הספר, גם אלה שעוברים בסמיכות מקום . והרי היה אפשר להביא את התלמידים — למשל בדרכם לתל חי — לביקור קצר בבית הקברות העתיק של צפת, ולספר על ההיסטוריה של הארץ ושל התרבות היהודית . המורים יכלו לספר להם שהיבטים רבים המזוהים עם היהדות ועם המסורת היהודית עוצבו בעיר הגלילית בפרק זמן קצר, במאה השש-עשרה, בעת שהעיר הפכה למקלטם ולביתם של כמה אישים דגולים, רובם מגורשי ספרד או בני הדור השני למגורשים . בצפת, כך היה אפשר ללמד, נוצר מפגש שרק מעטים כמוהו מתרחשים בהיסטוריה, רגע שהייתה לו חשיבות מכרעת בעיצוב החיים היהודיים והתרבויות היהודיות לאורך כל התקופה המודרנית ועד לימינו, במערב ובמזרח . הפער בין חשיבותה של תרבות צפת ובין מקומה הזניח בנרטיב הלאומי שימש לי נקודת מוצא לדיון על שתי תודעות שונות זו מזו : התודעה הציונית ההגמונית מכאן ותודעת צפת מכאן . אציב את צפת כמודל אחר של קיום יהודי בארץ ישראל, מודל שבכוחו לשפוך אור על היבטים של התודעה הציונית ההגמונית . את המודל שמציעה צפת אכנה "תודעת המשנה" או "תודעת התנאים" . את המודל הציוני שעיצב את התרבות העברית החדשה אכנה "תודעת המקרא" . הראשון פונה אל הארץ בתקופה שלאחר החורבן, השני רואה בעצמו את ממשיכם של יהושע והשופטים . הדיון המקביל בצפת ההיסטורית וביחס האמביוולנטי כלפיה בהיסטוריוגרפיה ובזיכרון הישראליים מאפשר להעמיק את הבנת התודעה הציונית, וגם להציע מסגרת התייחסות אחרת הן לדיון בהיסטוריה של היהודים והמודרניות, הן לדיון בהיסטוריה של ארץ ישראל . אדגיש שאינני מציב את צפת כמודל חלופי לקיום יהודי בארץ, אלא כמראה שבעדה אפשר לבחון את התודעה הלאומית המודרנית . עוד אומר שדיוני איננו מסתכם בייצוגיה של צפת ההיסטורית, אלא גם בוחן את היחס כלפי זרמים עכשוויים המשמרים היבטים של תרבות צפת, ומצביע על מגמות שנולדו בצפת והתפתחו לאורך הדורות בתרבות היהודית, במערב ובמזרח גם יחד . 2 . ברנאי, היסטוריוגרפיה ולאומיות .
|
|