|
|
עמוד:14
לא הצלחתי למנוע משאלה אחת להסתנן למחשבותי : האם בתמונת המחזור ייווצר בשנה הבאה חלל ? על הבמה המשיכו הנערים והנערות לשיר ולרקוד לצלילי שיר של הגבעטרון, שאת מילותיו שינו והתאימו לתקוות שלהם . הם שרו, ואני נעתי בין ההיסחפות אחר שמחת הנעורים שלהם, מלאת התקוות, לבין התפילה שהדהדה באוזני . האירוע על הבמה הגיע לשיאו, וכך גם הפיוט העתיק שהתנגן בתוכי : "ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה" . האומנם די בכך ? חשבתי . האם מספיק רק לקוות ולהתפלל לשלומם בעת הזאת ? ברמקולים נשמעו כבר דברי התודה והפרידה, החגיגה נגמרה, החבר'ה התחילו להתפזר, ואני ניערתי מעלי את ההרהורים המטרידים . ניסיתי ללכוד את רגעי ההתרגשות האחרונים של תום עידן בית הספר . יחד עם בני משפחתי צעדתי לכיוונו של הבוגר שלנו וניסיתי לעצור את הדמעות . הם הרי לא אוהבים דרמות, הבנים שלי . • • • כשנה לאחר מסיבת הסיום, בליל חורף גלילי קר, בשיאה של סופה, בעודי נרגעת עם כוס תה חם על הספה בביתי, נחרדתי לשמע רעש שבא מהכביש . הדממה הופרה באחת על ידי צופרים של רכבי הצלה, שירדו בשיירות מצפת בכביש החוצה את ראש פינה . שאון הסירנות היה מחריש אוזניים ולא הותיר מקום לספק כי משהו נורא התרחש . ברדיו ובטלוויזיה לא אמרו דבר . בשלהי שנות ה ‑ ,90 לפני עידן הרשתות החברתיות, השמועות עברו לאט יותר ומטעמי צנזורה, לא שודרו מיד תמונות בטלוויזיה לאומה כולה . בינתיים, משיחות טלפון עם מכרים מהגליל, גיליתי ששני מסוקים עמוסים בחיילים התרסקו לא רחוק מהמקום שבו שרו לפני שנה בוגרי בית הספר שלנו : 6 "השמים בידינו / בעתיד תוכלו לראות" . כך התחיל לו ליל שימורים . כמו כל משפחות החיילים הקרביים נאחזנו 6 . מילים של בוגרי השכבה למנגינת השיר "בת שישים" של הגבעטרון ( מילים : דידי מנוסי, לחן : קובי אושרת ) . 14 אמא, יצאתי מלבנון !
|
|