|
|
עמוד:13
13 על חירות ואחריות בהתאם לדרגות חירות שקשורות לסיטואציה קונקרטית ( הרמה השנייה נדרשת כדי להבחין בין דרגות אחריות ואשמה שאותן יש להחיל על אדם שגנב לחם, לבין דרגת האחריות שאותה יש להחיל על אדם שרצח ) . מדברים אלה יוצא שהאדם אינו אחראי רק על תוצאות מעשיו ועל תוכן הכוונות הגלומות במעשיו, אלא גם על ההכרעה הראשונית באשר למימוש היותו יצור תבוני, כלומר למימוש היותו מחוקק חוקים מוסריים כלליים . כדי להסביר עמדה זו אתייחס במהלך הפרק למספר בעיות עקרוניות אשר מתעוררות מתפיסתו של קאנט : בהנחה שמקבלים את הטענה של קאנט, שלפיה האוטונומיה של הרצון היא התנאי למוסריות ולפיכך להטלת אחריות, מתעוררת בעיה ביחס לזיהוי שעושה קאנט בין הרצון החופשי והרצון המוסרי . הפעולה, לפי קאנט, היא בעלת ערך מוסרי רק כאשר האדם פועל על פי העיקרון המוסרי . במקרה כזה הפעולה היא תוצר של בחירה חופשית ורציונלית אשר אינה מותנית בסיבתיות הטבע, ולכן ניתן להחיל לגביה אחריות . הבעיה מתעוררת כאשר אדם מבצע פעולה בהתבסס על הצווים הפרגמטיים להשגת האושר, או כאשר הוא מבצע פעולה לא מוסרית . במקרה הראשון, ניתן לטענתי לבצע את הפעולה כל עוד היא אינה מנוגדת לחוק המוסרי . יתרה מזאת, האדם אמור להכפיף את עקרון האושר לעקרון האוטונומיה ובכך לדאוג לרווחתו שלו ולרווחתו של הזולת . במקרה זה, האדם נדרש לפעול מתוך החובות הבלתי שלמות, שהן חובות "עשה" שנגזרות מתוך הציווי המוחלט . דרישה זו מאפשרת לטענתי להרחיב את גבולות האחריות ולהחילה על תוצאות הפעולות, שנסמכות על החובות הבלתי שלמות . כדי לבסס טענה זו אציג את חשיבתו של קאנט על מושג האנושיות כתכלית כשלעצמה, ואראה שהנוסחה השנייה של הציווי המוחלט ( נוסחת האדם כתכלית ) דורשת מהאדם לפעול, הלכה למעשה, כדי לקדם את תכליתה של האנושות . בנוסף לכך, אציג את תפיסת האושר של קאנט כיסוד מכונן של דמות
|
|