|
|
עמוד:7
חָשַׂ פְתִּי בִּמְרֻמָּז סוֹדוֹת כְּמוּסִים וּמִנֶּגֶד אָמַרְתִּי דְּבָרִים בִּמְפֹרָשׁוּבֵאַרְתִּי מַשְׁמָעוּיוֹת לֹא קִמַּצְתִּי בְּהֶעָרוֹת לְבַעֲלֵי תְּבוּנוֹת בְּשִׁירַי וּבְמָסוֹרוֹת שֶׁלִּמַּדְתִּי סִמֵּאתִי עֵינֵיהֶם שֶׁל אֲנַָשִׁים נִרְפִּים שֶׁעֵינֵיהֶם בְּכָל עֵת טָחוֹת מֵרְאוֹת אֶת הָאֱמֶת הֶחֱרִישׁוּ עֵת קָרָא הַכָּרוֹז לְהַבִּיעַ נֶאֱמָנוּת אִם דַּי לָכֶם בִּדְבָרַי, בַּעֲצוֹתַי וּבִרְמִיזוֹתַי — מַה טוֹב וְאִם לָאו — זִכְרוּ אֶת אֲשֶׁר אָמַרְתִּי, יַעַן גָּמַרְתִּי אֹמֶר לַחֲשׂוֹף אֶת אֲשֶׁר הִסְתַּרְתִּי פֶּן תָּבוֹא עָלַי קְלָלָה וּמְאֵרָה ( אלחַ'צִיבִּי, דִיוַאן, עמ' 104 )
|
|