|
|
עמוד:13
13 ונמנע מלתמוך ברויכלין בגלוי . "אין אני נמנה על הרויכליניסטים" הוא הצהיר, "או על פלג כלשהו של אנשים [ … ] . נוצרי הנני וככזה קרוב אצל הנוצרים" . כך בחר ארסמוס להדגיש את עצמאותו הרעיונית בפרשה זו ובד בבד להישאר פסיבי, כלומר לא למלא את תפקיד האינטלקטואל המעורב . את הזירה הציבורית הוא השאיר לרויכלין, שלצידו התייצבו אינטלקטואלים אמיצים, גם אם שלוחי רסן ספרותי, כאולריך פון הוטן ( 1523 - 1488 Ulrich von Hutten, ) ושותפיו לכתיבת מכתבי אנשים חשוכים ( Epistolae obscurorum virorum, 1515 ) , יצירה המורכבת מעשרות מכתבים מפוברקים התוקפים בארסיות מושחזת את התאולוגים שכיהנו באוניברסיטאות גרמניה, רובם ככולם דומיניקנים . הללו, תאולוגים נכבדים לכאורה, מוצגים כנואפים, חמדנים, מאחזי עיניים, רודפי בצע, עבדים לתאוותיהם שלִבם גס 10 כשרויכלין במוסכמות תרבותיות ובהליכות נאותות . מת, מיהר ארסמוס לחבר את שיחת החולין ( colloquium ) האלהתו של יוהנס רויכלין איש המעלה אין אשר ישווה לו ( De incomparabili heroe Ioanne Reuchlino in divorum numerum relato, 1522 ) , שיר הלל לשליטתו של רויכלין בשלוש הלשונות . גם 10 אוּלריך פוֹן הוּטֶן, מכתבי אנשים חשוכים ( מבחר ) . תרגם מלטינית והוסיף הערות : נתן רון . הקדמה : מרים אליאב-פלדון ( בנימינה, הוצאת "קדימה", 2018 ) .
|
|