|
|
עמוד:12
12 מחקר מדיניות 177 | גשר לעתיד : שנת מעבר כאמצעי למוביליות כלכלית – חברתית שההורים לא יאפשרו לבנות ללון מחוץ לבית ) , אך מחייבות יציאה מהקהילה . מעט תוכניות מתקיימות במתכונת מעורבת יהודים-ערבים, אף שמרבית התוכניות מקיימות במהלכן מפגשים כאלה . ( 7 ) העלות הישירה של תוכניות שנת מעבר תלויה במספר המשתתפים בקבוצה, בהיקף מעטפת ההכשרה, במגורים מחוץ לבית, בהזנה, בנסיעות ועוד . תמיכת המדינה הממוצעת במכוני מנהיגות לצעירים ערבים עומדת להערכתנו על % 50 – % 75 מהעלות בפועל, ואת הפער משלימים ארגוני חברה אזרחית . מדובר ב שיעור תמיכה לא יציב בשנים האחרונות ונמוך יחסית לעלות הממוצעת, במיוחד במודלים פנימייתיים . יצוין כי לרוב המשתתפים אינם משלמים השתתפות עצמית בשל מצבם הסוציו-אקונומי הנמוך יחסית, אלא עשויים לקבל קצבת הבטחת הכנסה חודשית מהמוסד לביטוח לאומי . מנגד הם אינם מקבלים הטבות כמו המשתתפים בתוכניות שנת מעבר דומות אחרות, והשכר האלטרנטיבי בשוק העבודה גבוה יותר . ( 8 ) ההשתתפות של הצעירות והצעירים הערבים בתוכניות שנת מעבר אינה מובנת מאליה . תוכניות אלו הן חדשות ולא מוכרות בחברה הערבית, ואינן ממוסדות כמו בחברה היהודית . מהמחקר עולה כי מרבית התלמידים הערבים שואפים לידע והשכלה אך אינם רואים בהשתתפות בשנת מעבר אפשרות אטרקטיבית, ומגלים אופטימיות רבה ביחס ליכולתם להשיג את מטרותיהם בחיים בעצמם, מתוך קבלת אחריות אישית למימוש בחירתם המקצועית, במיוחד התלמידים בעלי ממוצע ציונים גבוה, ובמיוחד בנים . מרבית הבנות שואפות בראש ובראשונה לסיפוק, להגשמה עצמית ולהשכלה, אך בנים שואפים גם לפרנסה ושכר גבוה . הם בטוחים פחות בתוכניותיהם לעתיד, מודעים פחות לאתגרים, מתייעצים פחות בעניין בחירת מקצוע וחוששים יותר ממחסור כלכלי . גם מהספרות המחקרית עולה כי צעירות ערביות עסוקות יותר בהשכלה גבוהה וצעירים ערבים בפרנסת המשפחה . יש לציין כי מסקר תלמידי י"ב עולה שמרבית הבנים – כשני שלישים – העידו שעבדו כבר במהלך הלימודים, לפחות יום אחד בשבוע, לעומת כשליש מהבנות . ( 9 ) תמיכת ההורים והיכולת להיוועץ בהם ביחס להחלטות העתידיות הן הגורם המסייע החשוב ביותר כיום לצעירים וצעירות בחברה הערבית , והן מרכיב קריטי בקבלת ההחלטה לעתיד . ההורים הם המנטורים והמודלים לחיקוי הטבעיים
|
|