|
|
עמוד:6
לזכרו היקר של פֹרת-יוסף כהן ז"ל 'חִנו נטוי על העין הרואה אותו' כְּוֶרֶד הַנָּתוּן בְּתוֹךְ גִּנַּת חֶמֶד כְּשׁוֹשַׁנַּת גַּן בֵּין הַחוֹחִים מַרְאֵה כֹהֵן * ועל זה בעיקר דווה לבנו ותבכה נפשנו, על אותם [ = אותן ] הנפשות שנעדרו בדמי ימיהם . ואיך זה נתנחם ? ובמה אפשר עוד להתנחם, אם הם אינם חיים עוד ? ועל זה אמר הפסוק 'נחמו נחמו עמי יאמר אלוקיכם', רק הוא יתברך יכול לנחמנו בזה שיקימם במהרה בתחיית המתים ( להלן, דרשת פרשת נחמו, תש"א ) . מתחילה כשהיו עמנו, עד כמה שהיו יקרים לנו כבבת עיננו ורוח אפנו ונשמתנו, ועד כמה ששמחנו והשתעשענו בהם, מכל מקום לא ידענו כל כך להעריך את אשר היה לנו, ולא ידענו מה טוב היה לנו כשהיו עמנו . ואחר שנחסרו רחמנא ליצלן, רואים יותר מה מאוד חסרים הם לנו . הלב מתגעגע וכואב ואין במה להתנחם בלתי בדברי הקב"ה למשה רבנו 'כך עלה במחשבה לפני' ( להלן, דרשת פרשת וארא תש"ב ) .
|
|