|
|
עמוד:11
שניים נכנסים לחדר הטיפול . . . 11 עולם הטיפול סִקרן אותי, ולאחר סיום הדוקטורט החלטתי לעזוב את ה"טיפול" בדמויות ספרותיות ולהתחיל את דרכי כמטפלת בבני אדם . שלוש שנות לימודי פסיכותרפיה הובילו אותי לעולם עשיר, מגוון, מרתק ומאתגר רגשית . בשנים אלו הכרתי את ד"ר שורר ואת ד"ר רבין, ומאוחר יותר זכיתי להכיר את הצלע השלישית במשולש, את ד"ר מטלון - שלושה מטפלים שאוהבים לכתוב ושבחרו בי להיות להם "עורכת ‑ קוראת" . כך, באפריל 2019 יצאתי לדרך שמעולם לא פסעתי בה, אף שהכרתי את החומרים הנוגעים לה . אני מרגישה שזכיתי לייצג את הקורא שעדיין נעדר ולשחזר את דפוס "מאחורי הקלעים" שקיבל גוון נוסף וחדש בשבילי : לקרוא, להתכוונן, להקשיב לקולות שעולים מן השורות, וביניהן, מן הנכתב ומן הלא ‑ נכתב, להאיר, להביע דעה ולערוך . הדרך הלא ‑ מוכרת עד מהרה הפכה להיות חלק מיומי . במחשבתי, שוחחתי עם המחברים ועם מטופליהם . אך טבעי היה לי להתחבר לעולם הרגשות של הכותבים שעולה בסיפורים השונים, כי הוא משקף את הרגשות הבסיסיים האוניברסליים המשותפים לאדם . הרי כולנו לעיתים נעלבים, כועסים, מקנאים, שמחים או מסופקים . רגשות הם לב ‑ ליבם של הסיפורים שנבחרו לאסופה זו, והם אלו שמחברים בין עולם הכותבים לבין עולם הקוראים . זה היה המשפט שאמור היה לסגור את דברי הפתיחה . ביום שבו כתבתי אותו, לא העליתי על דעתי שבתוך ימים אחדים צל נוראי יתחיל את מהלכו ויעיב על העולם כולו . מן העיר ווהאן שבסין הרחוקה החלו להגיע ידיעות על נגיף שפוגע קשות וממית אנשים בקצב הולך וגובר . כולנו עקבנו בעניין ובפחד אחר הישראלים שיצאו לשיט חלומי ומצאו עצמם לכודים בתא שלהם בגלל נגיף ושמו קורונה . אך עדיין - זה היה "שם" . גם אנו - ד"ר מטלון, ד"ר רבין, ד"ר שורר בקליניקות ואנוכי בהנחיית קבוצות והרצאות - המשכנו בשגרה היומית שלנו . את החדשות מן העולם ומן הארץ שמענו בין לבין . ביומני הכול היה מתוכנן . בחרתי לקחת פסק זמן של שבוע לפני קריאה חוזרת של כל הטקסטים שנבחרו
|
|