|
|
עמוד:10
10 עפרה כהן-פריד קלינית ופסיכואנליטיקאית זה שנים רבות ; לכל עובדי הספריות והארכיונים שסייעו בידי להגיע אל חומרי המקור וכן לאנשים פרטיים שהשמועה על נושא המחקר הביאה אותם לשלוח לי כתבים שהיו ברשותם . תודה מיוחדת לאנשי היחידה להנצחת החייל במשרד הביטחון שבנדיבות עמוקה אפשרו לי לעיין באלפי ספרי ההנצחה המרוכזים בספרייה . תודה לד"ר רות מלקינסון, שתרמה לי מהידע הנרחב שלה ומניסיונה רב-השנים בכל הקשור לחקר השכול, לא כל שכן שכול לאומי, בחברה הישראלית . תודה להוצאת רסלינג, שאפשרה את הוצאתו לאור של ספר זה ולד"ר יואב שיבר על הסיוע במלאכת העריכה . תודה להוריי, אבי יוסף ז"ל ואמי רחל ז"ל, שליוותה את שנותיו הראשונות של המחקר באהבה ובהערכה ולא זכתה לראות את השלמתו ; אני מודה לשניהם על החינוך והשאיפה להשכלה והרחבת דעת שהעניקו לי . כך גם למשפחתי המורחבת ולחבריי על ההבנה בדבר המהלך התובעני שמשימה כגון זו דורשת . תודה עמוקה לבתי תכלת על הסבלנות לאימא כותבת, על הסיוע במבוכי ההגהה והמחשב, על האהדה והשותפות למשימה, שלא פעם באה על חשבון זמן פנוי ומשימות היום-יום . אחרון, אך ראשון, תודה לאורי, שותפי לדרך . תרומתו למחשבה הראשונה על נושא המחקר הייתה קצה החוט הראשון שהוביל אותי . תודה על האוזן הקשבת לכל הרגשות שהתעוררו בי לנוכח הקריאה בכתבי השכול, להכלה של היסוסים וההתלבטויות בשלבים שונים של הדרך, ולאמון שנסך בי כי הדבר אפשרי . במהלך קריאה והעמקה בספרות שדנה בשאלות שבהן עסק המחקר התוודעתי למאמרו של ההיסטוריון עמנואל סיוון, שעוסק בדמותם של הורים ששכלו את בנם במלחמת השחרור . מצאתי בו מכתב מיום 13 ביוני 1948 שהופנה אל "המטה הראשי של צבא ישראל", שעליו חתומה קבוצת הורים ששכלו את בניהם בקרב
|
|