|
|
עמוד:13
| 13 פתח דבר שחיתויות ציבוריות והביך את הממשל שראה בה מחתרת חתרנית שיש לאסור את פעילותה . היו מקרים שבהם הדרג הפוליטי לא היה מעוניין בפתיחת הליך פלילי, אך חיים כהן החליט בניגוד לעמדת הדרג הפוליטי . הדוגמה הבולטת היא החלטתו להגיש אישום פלילי בגין דיבה כנגד מלכיאל גרינוולד, בעניינו של ישראל קסטנר . ההחלטה התקבלה בניגוד לדעתם של כל הגורמים הפוליטיים הרלוונטיים — ראש הממשלה בן גוריון, שר המשפטים פנחס רוזן ושר התעשייה והמסחר דב יוסף שהיה הממונה על ישראל קסטנר, ששימש כדובר משרדו . פנחס רוזן, שר המשפטים שהיה פטרונו של כהן, ניסה להניא אותו ממהלך זה כי צפה ש"טוב לא יֵצא מזה" . ואכן, טוב לא יָצא מזה . פרשת קסטנר לא היתה משעותיה היפות של התביעה הכללית, ודאי לא בגלגולה הראשון, אבל היא הדגימה את עצמאותו המוחלטת של היועץ המשפטי לממשלה בכל הנוגע להעמדה לדין . מבחינתו של חיים כהן התקיימו מקרים שבהם המוסר קדם לחוק . את גישתו זו יישם כשנתן למשטרה הנחיה שלא לפתוח בחקירה ולא להגיש אישומים פליליים כנגד יחסים הומוסקסואליים המתקיימים בין בגירים בהסכמה ובצנעה . להזכירכם, השנה היא 1954 . בזכות גישתו הליברלית של חיים כהן בהקשר זה יכלו הומוסקסואלים להגשים את מיניותם כרצונם מבלי שיהיו חשופים להעמדה לדין פלילי או לסחיטה באיום של גילוי היחסים ההומוסקסואליים למשטרה, כמה עשרות שנים לפני ביטול החוק שבו נקבע האיסור הפלילי על יחסים אלו . הבא בתור הוא גדעון האוזנר . האוזנר עמס על שכמו את תיקו של אדולף אייכמן וזכה בשל כך לתהילת עולם . עוד בטרם החל המשפט השכיל האוזנר להבין את המשמעות החינוכית העמוקה שתהיה למשפט ולדרך שבה יתנהל . להחלטתו לשים את העדים בקדמת הבמה היתה גם משמעות מוסרית בעצם החזרת הקול החי, בשחרור השתיקה, בהכרה באסונם, בקיומם ובקורותיהם של הניצולים, דבר שללא ספק גם סייע להם לפרוק את כאבם ולהתמודד עמו . הדבר שינה את פני החברה הישראלית ואת תפיסת השואה בארץ ובעולם לבלי הכר : אוסף העדים והעדויות טילטל את המדינה, סדק את חומות השתיקה וההכחשה והגדיר מחדש את זכר השואה . האוזנר הוא גם זה שהתעמת עם שר המשפטים דב יוסף בנוגע לסמכויותיו של היועץ המשפטי לממשלה . מאבקו זה הוליד את דו"ח ועדת אגרנט הנחשב עד היום לאבן דרך חשובה בביסוס עצמאותו ואי תלותו של היועץ המשפטי לממשלה .
|
|