|
|
עמוד:14
14 אליסף תל-אור הדימוי של הספרות בתרבות היומיומית מבוסס באופן רודני על המחבר, על אישיותו, על ההיסטוריה שלו, על טעמיו ועל תשוקותיו ; הביקורת ממשיכה לרוב לטעון שיצירתו של בודלר היא כישלונו של בודלר האדם, זו של ואן גוך היא השיגעון שלו, וזו של צ'ייקובסקי היא סטיותיו ; ההסבר של היצירה מבוקש תמיד אצל מי שייצר אותה, כאילו מבעד לאלגוריה השקופה פחות או יותר של הבדיה נמצא שם תמיד בסופו של דבר קולו המתוודה של אדם אחד ויחיד, המחבר המוסר את סודו . 2 בדומה לכך, אך גם באופן שונה, עם התרים אחר עולמו של המחבר ומבקשים לפרש את הטקסט המונח לפניהם תוך כדי שחזור מחשבותיו נמנים אלה הרואים בטקסט מקשה אחת בעלת משמעות פילוסופית או דתית יחידה, אשר אינה תלויה בכוחו ובעוצם מחשבתו של המחבר עצמו . אלו סוברים שהטקסט לא בהכרח משקף את עמדותיו של המחבר מכיוון שיש אשר יצירתו תעלה בכוחה על חוכמתו ועל כוונת הלב שהתכוון אליה מראש . היצירה ולא המחבר היא העומדת בלב מלאכת הפרשנות של אותם פרשנים, אך בכל זאת נותרה בעינה הנחת היסוד שליצירה יש כוונה אחת אשר על הפרשן להאיר ולפרש כדי שכולם יוכלו להבינהּ נכוחה . כך למשל אפלטון מתאר את יחסו של סוקרטס אל המשוררים . בדיאלוג "אפולוגיה" סוקרטס תוהה מי מאנשי המדינה הוא החכם באדם, והוא עובר בין האנשים ובתוך כך מגיע גם אל המשוררים . המשוררים, סוקרטס טוען, אינם יודעים מה כתבו בשיריהם, ואינם יכולים לעמוד על מתת האלוהים היוצרת את פרי עטם, אך לאמיתו של דבר יש בדבריהם אמיתות נפלאות שאלוהים העניק להם, אמיתות שרק החכם באדם יוכל להבין ולקרוא : 2 . רולאן בארת, מות המחבר / מהו מחבר ? , תרגום : דוד משעני, תל אביב : רסלינג, ,2005 עמ' 9 .
|
|