|
|
עמוד:10
נירה טסלר 10 3 שלא באורח מקרי, הפרח משמש בהיבטים שונים ובמאבק למתן זכות הצבעה . כדימוי מרכזי ביצירתן . בבחירה בפרח, על דרכי הופעתו ואפיוניו הספציפיים ביצירותיה, כותבת כל אחת מהן טקסט ויזואלי נשי ייחודי וחריג ביחס לזירת האמנות המסורתית ולרוחה של החברה האמריקאית דאז . עבודתן שופכת אור חדש ופחות מוכר על הגל הראשון של התנועה לשחרור האישה . בחיבורה הפרדיגמטי "מדוע לא היו אמניות גדולות ? " בוחנת לינדה נוכלין ( Nochlin ) את הסוגיה המטרידה בדבר היעדרותן של אמניות גדולות מן הקנון המרכזי של עולם האמנות . מאמרה מתייחס גם לז'אנר ציורי הפרחים, אשר לרוב נתפס כחובבני ומזוהה עם אמנות של נשים . נוכלין קוראת מחדש תיאוריות מובילות בחקר התרבות, אשר קבעו בגישה מדעית כביכול ש"יצורים אנושיים בעלי רחם במקום פין, חסרים את היכולת ליצור משהו בעל ערך" . לדבריה, אין לשכוח כי לנשים לא התאפשר לזכות בהזדמנויות שוות לאלה שעמדו לגברים, ועד למאה ה – 20 מרביתן לא התקבלו ללימודי אמנות במוסדות להשכלה גבוהה, וגם אם כן, הן הודרו משעורי רישום מודל עירום ולפיכך לא 4 שלטו בתיאורי אנטומיה . הגישה המסורתית הסטריאוטיפית הנפוצה, שלפיה "נשים הן ציירות של פרחים" ולפיכך אינן עומדות בתחרות עם ציירים "רציניים", העסיקה חוקרים רבים, ביניהם גם את נורברט שניידר ( Schneider ) . לצורך ערעור גישה זו הוא מביא את ציורי הפרחים של רשל רויש ( Ruysch ) משלהי המאה ה – ,17 אשר נחשבו עוד בזמנם ראויים לא פחות מאלה של קודמה — יאן ברויגל ( Bruegel ) , 5 התשובה לשאלה מה "השתבש" במהלך שפעל בארצות השפלה באותה המאה . ההיסטוריה והביא לכך שברויגל ידוע עד היום בעוד שרויש נשתכחה כמעט לחלוטין, קשורה, כפי שמציינים החוקרים, בקיפוח ההיסטורי של האישה ובעובדה שעולם האמנות, כמו מרבית תחומי החיים, נשלט בידי גברים שקבעו את סולם הערכים שלו והפכו אותו למעין מועדון סגור בפני נשים . באורח דומה גם מקומן של האמניות בתוך הקבוצות המודרניסטיות שפעלו באמריקה בעשורים הראשונים של המאה ה – 20 עbtבקנ תמיד בהשוואה למקומם של הגברים באותן קבוצות : במרכז האוונגרדי הניו יורקי שאליו השתייכו ג'ורג'יה או'קיף, פלורין שטטהיימר, סוזן גלספל ואגנס פלטון, ניצב הצלם אלפרד שטיגליץ ( Stieglitz ) , אשר היה גם הסמן האינטלקטואלי של הקבוצה ; במוקד המרכז הקליפורני המודרניסטי, שאליו השתייכו הצלמות מרגרט מת'ר, אימוג'ן קנינגהם וטינה מודוטי, עמד הצלם אדוארד וסטון ( Weston ) ; ואילו הדמות הדומיננטית באמנות שהתפתחה במקסיקו באותן שנים הייתה האמן הידוע דייגו ריוורה ( Rivera ) , אשר היה כידוע בעלה של פרידה קאלו .
|
|