פתח דבר

עמוד:14

אורי ש . כהן 14 העניקה לי בית לפני סיום הדוקטורט . תודה מיוחדת לקרן הפיתוח של האוניברסיטה שהעניקה לי מלגה לסיים את העבודה על כתב היד . יש שיאמרו שאם לא נשארתי בארץ ההשקעה בי בוזבזה ; אמירה זו נשמעת לי מופרזת, והספר הזה הוא לפחות מבחינתי ראיה . המחשבה על התרבות והספרות שלנו תימשך גם אם יסגרו את כל החוגים לספרות, כפי שמאחלים אחדים . אולי מדעי הרוח חטאו למשימה שלהם ומשום כך הם מאוימים כל כך בהכחדה תקציבית . אם האקדמיה הישראלית לא הצליחה לספק לישראליות אלטרנטיבה מספיק ברורה להתנהלות הכוחנית והיהירה שלה, זה לא רק בגללה . אבוי לנו אם כישלון זה יוביל אותנו לחשוב שאין בה צורך . מהו הצורך הזה קשה לומר, אבל ברור שתרבות שאינה חוקרת את עצמה באופן שלפחות שואף להיות בלתי תלוי, דנה את עצמה למעגל של אלימות ללא סוף . * * * "ללמוד למות" הייתה המטרה המרכזית והכישלון המרכזי של הפילוסופיה המערבית מאז סוקרטס ועד דרידה . הלמידה בהכרח נכשלת משום ש"המוות", כפי שכותב 1 המוות כגבולו דרידה, "יותר מכול שם עצם אחר פרט לאלוהים, חומק מתפיסתנו" . של הניסיון הוא גם הגבול של האמת, ממשיך הטיעון, וככזה הוא קשור באופן אינטימי, 2 גם אם סמוי לעתים, ליצירתו של הסובייקט כנושא באחריות למותו, כלומר לחייו, להגדרת הגבולות הפיזיים והחברתיים של החיים . הגבול הוא המקום שבו הקהילה מוגדרת כקהילה פוליטית . לפי פוקו, הפוליטיקה המודרנית מתאפיינת כביו – פוליטיקה, כשהפוליטי הוא זה של גרמשי : זירה שהיא מפגש של כוחות שמבקשים להפעיל שליטה על ולנהל את הגוף עצמו : החיים שלו והמוות שלו — החיים העירומים . התובנה של פוקו בדבר הביו – פוליטיקה המודרנית קשורה במחשבה שלו על אודות מנגנון יצירת הסובייקט ופעולת הכוח בחברה המודרנית . ב תולדות המיניות וב ידע / כוח , 3 פוקו טוען שלאבמיוחד ברפלקסיה המצויה שם על תולדות השיגעון בעידן התבונה , הכוח הוא זה שמפריד בין אלה האוחזים בו לאלה המודרים ממנו, ומשום כך אין לחקור אותו בצורתו הגלויה ולא בזו האידיאולוגית . חקר השיח לפי תפיסה זו הוא פנייה אל ביטויים מקומיים יותר של רשתות הכוח . אבחון רשתות הכוח בטקסט ספרותי פירושו בחינה של מבנה הכוח בטקסט הגלוי לאור ההבנה שלנו את המיקרו – טקסט, ולא להפך ) להבין את המיקרו – טקסט על פי ההבנה של הסיפור ( . מחקר זה אינו מתיימר לעסוק 4 אלא בחקירה כזאת של הלשון הפיגורטיבית . תפיסת המוות היא אובייקט חקירה לא מוגדר כמו שם העצם שאת תפיסתו היא מבקשת לתאר . המוות חומק מאתנו באורח בלתי נמנע, אבל הלשון מסגירה את הצורה, את קווי המתאר שהם שיח המוות בחברה . שיח המוות הוא היסוד שעליו מבוססת תפיסת הישרדותה של החברה, ומכאן שהבחינה הקרובה של היצירות והיוצרים פותחת פתח להבנה של תנועת רעיונות בתוכה . הדיון בתפיסת המוות אצל ארבעה יוצרים

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא