|
|
עמוד:12
12 איפה הכסף ? כאמור, הכלכלה ברובה היתה מבוססת על עבודת האדמה . העובדים בשדות, בכרמים ובמטעים היו פועלים עניים שכירי יום . רווחת הפועל הדאגה לפועלים התמקדה אצל חז״ל בנושאים : אי - הלנת שכר, מזון והשגחה על שעות העבודה . איסור הלנת שכר מקורו בתורה . בדברים כ״ד, פסוקים 14 — 15 , נאמר : “לא תעשוק שכיר עני ואביון מאחיך או מגרך אשר בארצך בשעריך . ביומו תיתן שכרו ולא תבוא עליו השמש, כי עני הוא, ואליו הוא נושא את נפשו, ולא יקרא עליך אל ה׳ והיה בך חטא״ . התורה מדגישה שני דברים : ראשית, הפועל הזה הוא עני, ושנית — השכר צריך להינתן בו ביום, כי זאת משאת נפשו ומקור חיותו של הפועל . מי שלא מצא עבודה, או ששכרו לא שולם בזמן, פשוט גווע ברעב ! הנה דבריו של ר׳ יוחנן בתלמוד הבבלי, מסכת בבא בתרא, דף צ״א, ע״ב . ר׳ יוחנן מספר, שזכור לו כי כאשר לא היו נשכרים הפועלים במזרח העיר טבריה, ורוח ממערב טבריה הביאה ריח של לחם טרי למזרח העיר, האנשים במזרח, שלא עבדו, “מריח פיתא מייתין״ . כלומר, היו מתים ברעב בהריחם את ריח הלחם שהגיע ממערב . וזוהי המצוקה הפשוטה — מי שלא עבד, לא אכל ! וכך אנו מוצאים סיפור בתלמוד הבבלי, מסכת בבא מציעא, דף פ״ג, ע״א, על סבלים שכירים ששברו חבית יין בזמן ההובלה . המעביד, רבה בר בר חנן, הולך לחכם רב ( כינויו של אבא בר איבו ) , כדי שיורה לסבלים לתת לו את בגדיהם כפיצוי על היין שאיבדו לו . רב אוסר עליו לקחת את בגדיהם . או אז, רבה בר בר חנן מסרב לשלם את שכרם . הסבלים אומרים לרב שהם עניים, רעבים, ואין להם מה לאכול . רב מורה למעביד לתת להם את שכרם . הוא מסביר למעביד כי בכך הוא, המעביד, הולך בדרך טובים וצדיקים . אפשר לראות את ההעדפה שעושה רב לטובת רווחת הפועלים הרעבים על פני המעביד בעל היין . זהו היחס הרצוי בעיני חז״ל כלפי פועלים .
|
|